שמחתי למצוא את המשפט היפה הזה של ימימה, שאבאר בהמשך הדברים, בחלק לט' באב, אותו אלמד השבוע בקבוצות שלי.
לימימה יש חלקים נפלאים שתמיד נוגעים בי ובלומדות.
אני בוחרת את החלקים בקפידה לקראת השיעורים, בהתאמה לנושאים שונים בהם אנו עוסקות
לקראת חגים מועדים וימי ציון בלוח השנה העברי , אני עוצרת את הלימוד ה"רגיל" ומביאה חלק של ימימה שנכתב במיוחד לימים אלו. יש בהם תמיד נשמה יתירה, שמוסיפה עוד גוון ונקודת מבט למחשבה ולהבנה.
היות שאני מה שקרוי "חילונית", וגם תלמידותיי כאלו. זה מרתק עוד יותר גם למצוא את החלק הנכון, וגם להעביר אותו, ללא התנגדות או ביקורת.
לט' באב, יש גוון קודר מכל הסיבות הידועות . בשנה שעברה החלטתי בתוך הקדרות הכללית לא לחפש בכלל חלק כזה. היה לי עצוב מידי.
השנה חיפשתי ומצאתי. מצאתי חלק שלא רק שאין בו צער, אלא כל כולו "אהבת חינם". החלק עוסק בתיקון הדחייה בזוגיות, ומלמד איך לייצר שלום בתוך הבית.
המשפט שבחרתי והצגתי בפניכם, אולי לא דורש הסבר, ובכל זאת, אני מדגישה את הברור מאליו, שאנחנו מכירים ממה שמכונה "החיים" .
כאשר אחד מאיתנו נמצא בסערה נפשית (וזה קורה), או המציאות סוערת, אומרת ימימה שכל מה שהוא צריך לצידו זה נפש רגועה אחת.
זאת אומרת, לעיתים לא נדרשת עשייה גדולה, או "אותות ומופתים" (שהם דיבורים של אשליה) כאשר מישהו נסער על ידנו, אלא דווקא אותו שקט נפשי, קור רוח, נוכחות שקטה והתבוננות רגועה על הסוער, על המסעיר, על המציאות, ועל הדרך לצאת מהמצב.
כלומדות אנחנו שבות ואומרות כי מי שצריך זה אדם הכרתי אחד בחדר, או בסיטואציה, והמציאות נראית אחרת. [מהו האדם ההכרתי אני שבה ומסבירה לאורך הלימוד]
אז דווקא השנה לט' באב אני מבקשת למצוא ולחזק את אותן נפשות רגועות, שירגיעו את כולנו, עם הרבה אהבת אדם.