ימימה אביטל ז"ל – היתה מורה רוחנית, מיסטיקנית, קבלית שפיתחה תורה שמכונה "לימודי חשיבה הכרתית" או "תורת ימימה".

ימימה ז"ל שנפטרה בגיל 70 בשנת  1999 , היתה אישה דתייה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה. כאשר התגבשה תורתה היא טיפלה באנשים במכון משלה שנקרא "מכון מעיין".

ימימה לא חשבה שהלימוד תלוי באדם המלמד אותו, ותפסה את עצמה כצינור המעביר ידע. היא נחבאה אל הכלים, מיעטה להצטלם, וכשלימדה היתה נסתרת מעיני תלמידיה (לפחות מהגברים שבהם) . היא לא רצתה שתיווצר תלות בינה לבין התלמידים (וזה חלק מיופיו של הלימוד).  

התהליך הוא אישי ומונחה, ומתרחש כאמור בקבוצה.  המטרה בו היא התהליך האישי הפנימי שעוברת כל אחת מהלומדות, ולא דמותה של ימימה  או של המנחה המעבירה.

יש אנשים המכנים בטעות את הלימוד כשיטה, "שיטת ימימה", אך זוהי כאמור תורה ולא שיטה.

התורה מסתמכת מצד אחד על עקרונות מתחום הפסיכולוגיה, ומצד שני על הקבלה והמחשבה היהודית.

מרכיב מרכזי בלימוד הוא המהות, או המהות הטובה. המהות של כל אחת מאיתנו טובה, רק שבמהלך השנים, והדברים שעברו עלינו והחוויות שאספנו, אנחנו צוברים רישומים, המכונים בשפתה, עומס שהוא מיותר (היא לא משתמשת במושג רע, אלא מיותר). מטרת הלימוד היא להתקרב אל המהות האמיתית שלנו, שמביאה כל אחת מאיתנו לשמחה ולשקט.

הלימוד מנסה לתת כלים שמקרבים את הלומדת למהותה. זו לא ידיעה או תפיסה אקדמית, שכלתנית, אלאקבלת ותרגול כלים רוחניים שמאפשרים זאת.

בתוך כל אחת מאיתנו מצויה הילדה, שמנהלת אותה. הילדה שצברה את כל רישומי החיים, ובנתה את ההבנות, ההגנות ודרכי ההתמודדות שלה איתם. ימימה מזמינה אותנו לפגוש עם הרבה חום את אותה הילדה, להבין מדוע פעלה כמו שפעלה, ולאפשר לה לבחור בדרך שתקרב אותה אל מהותה הטובה (על ידי השתנות מתמדת, שחרור מאחיזות, בחירה מתמדת בטוב אי הזדהות וייצור הפרדות).

רעיונותיה של ימימה נמצאים גם בתורות רוחניות אחרות. אך הלימוד מתמקד בדרך המיוחדת שלה.

ימימה כאמור היתה אשה דתייה, ויש בטקסטים הנקראים חלקים מושגים אמוניים, יהודיים, אבל זה לא מחייב או קורא לקיום חיים על פי ההלכה  או לשמירת מצוות.

יש מורות רבות לימימה מהמגזר הדתי, ויש גם כאלו, כמוני למשל, שהן ממש לא. יש מורות ולומדות המשנות בקריאת החלקים את היחס למושג ולמילה ״אלוהים״ (הקדוש ברוך הוא) כיחס לטבע, ליקום או לכוח עליון כלשהו. ואת ההתייחסות המיוחדת לבני העם היהודי, כהתייחסות לאדם באשר הוא אדם.

השימוש בשפה העברית הוא בבסיסה של התורה. לא ניתן לתרגם את שפתה של ימימה. המילים והאותיות מקבלות משמעויות על גבי משמעויות. זו באמת שפה מיוחדת במינה, ונוצרת ככל שמתקדמים בלימוד התעמקות ברזיה ומכמניה של השפה העברית. השימוש הנכון והמדייק במילים מייצר תודעה חדשה.

יש שפת ביטויים של הלימוד, שהמושגים בה מהווים עולם בפני עצמו. אנו כלומדות נייצר במהלך הלימוד מילון של המילים, הכלים, המונחים ומשמעותם.

במהלך השיעורים ימימה היתה, אגב דיבורה מוסרת טקסטים, אותם תלמידיה היו כותבים בשפה מעט מיוחדת, ואופיינית לה,  ללא סימני פיסוק ומילות יחס. זהו בסיס החומר להוראת התורה. הטקסטים נקראים חלקים וחלקיקים.

מתוך הטקסט התלמידות מוצאות  הבנות, מה הן הבינו מתוך החומר הניתן.

לימימה היה חשוב שתורתה תופץ  כתורת חיים. לדבריה כל מי שלומדת את התורה ומתרגלת ומפנימה אותה במהלך שלוש שנים, יכולה ללמד אותה. זה עניין של בשלות ותחושת מוכנות, וגם של הכשרה או רישוי פורמלי. עם הזמן חלק מתלמידיה הוסמכו על ידה להוראה. וכיום רבים המורים המלמדים.

למרות שחומר הלימוד הוא אחד, אין סופי,  ולא תלוי במעביר אותו,  כל אחד מהמורות והמורים מלמד בדרך המאפיינת אותו. אני לומדת כבר יותר מ-15 שנה והיו לי לאורך הדרך הרבה מורות ומורים, אצל כל אחד מהם, חווית הלימוד היתה טובה מאוד, ואחרת בנה של ימימה, ישי אביטל, ירש ממנה ואף זכה במאבק בבית-המשפט בקניינה הרוחני, וגם הוא מלמד ומכשיר מורים.

 לצערי הרב  לא היתה לי הזכות ללמוד עם ימימה באופן אישי, אבל אני מוכשרת ומורשה ללמד את תורתה. ומשלמת לבנה תמלוגים כחוק.

יש מספר "מפורסמים" שלמדו את תורת ימימה ומזוהים איתה. כמו: שלמה ארצי, אברי גלעד, אתי אנקרי ועוד.