

כמה מחבריי כבר היו בביקור בבוכרה היפה. אחדים מהם הגיעו אלינו לטעום מה"אושפלוב" שלנו, ומעט התאכזבו, לא כי הוא לא טעים, אלא כי הוא שונה ממה שטעמו שם. אני מנחשת שהטעם השונה נעוץ בסיבות שבמקורן היו כלכליות, וכיום, זו כבר התניה.
בבוכרה, מרבית התבשילים בושלו עם בשר כבש והרבה שומן הנוטף ממנו. אני מעריכה שהסיבה שאני מכירה את אותו מאכל עם עוף הוא בשל העבודה שכאשר משפחתי עלתה ארצה, עוף היה משהו שהתקציב אפשר, לעומת בשר כבש שכפי הנראה נשאר בגדר חלומות על העבר המפואר.
אני מניחה שאם וכאשר אגיע לבקר באותה חלקת ארץ יפיפיה, ואטעם את האושפלוב שמוגש בדוכנים בשווקים ,ובכל מקום אחר, יסתכלו עליי המקומיים בבוז קל ויגידו אחד לשני בבוכרית עסיסית:" היא יכולה להגיד עד מחר שיש לה שורשים בוכריים, אבל היא לא". אני מניחה שגם אם לא אבין את המילים, אבין לליבם , ומיד אפליט לחלל האויר : "ג'וני מארק שיבי", ואז הם אולי יזכו אותי במבט נוסף, יראו את עיניי החומות מאוד ושערי השחור ויגידו: "אולי היא בכל זאת משלנו".
בבקשה קוראיי, אל תשאלו אותי מה פירוש הקללה הזו, לא רק מטעמי נימוס גרידא, אלא כי לצערי, המילים היחידות שאני יודעת מהשפה המתנגנת הזו, זה שמות המאכלים, מילות חיבה וקללות. זה מה שעובר הכי טוב עם בשפת האם של האם.
כבר סיפרתי בעבר שאחת מבנותיי, שלא ירשה ממני את צבעי העיניים והשיער, נתקלה אגב עמידה בתור כלשהו בתחילת אחד הקורסים בצבא בחניכה אחרת, שנשאה על תג השם את שם הנעורים של אמי מלכה ז"ל, בביוף. נרגשת אמרה לה: "גם אני בוכרית", וקיבלה את אותו מבט שרק בוכרים מבטן יכולים לתת במי שאינו כזה,ולהגיד : "את?"
לו היתה אותה חניכה עושה לה את מבחן האושפלוב, היתה משתכנעת מייד, אם כי מניסיוני, גם מי שלא "משלנו" מאוד נהנה מ"אושפלוב" . לשמחתה של בתי, ולגאוותי העדתית, היא ידעה לשלוף שמות של עוד מספר מאכלים, ולא הואשמה בהתחזות. קללות לשמחתי לא העברתי לה, כי לו היתה נדרשת להן, לא היתה מצליחה להוכיח כלום.
כך או כך, שמתם לב שאני מספרת לכם סיפורים, מגרה את בלוטות הטעם שלכם, ולא מציעה לכם אוכל, או אפילו מתכון. הסיבה לכך פשוטה ביותר, עד כמה שתראה לכם לא הגיונית. אני לא יודעת להכין "אושפלוב", או אם נדייק, למדתי, אני יודעת, אבל לא מכינה.
מי שמכין את ה"אושפלוב" אצלנו בבית, זה אישי היקר, זאב. אחרי שתהרהרו לרגע ותעכלו את המידע, בטח תשאלו: "הוא בוכרי?" ואני אגיד לכם: "לא" ואוסיף: "הוא בכלל נולד אמריקאי, וכשעלה לארץ גדל בקיבוץ". "אז למה הוא זה ששולט ברזי האושפלוב אצלכם בבית?" תהדהד באוויר כמובן השאלה, וזה בדיוק מה שאני רוצה לספר לכם.
הכנת "אושפלוב" היא לא רק הכנת אוכל, אלא תרבות בפני עצמה.
בילדותי, "דודה", אחותה הבוגרת של אמא, היתה מכינה את ה"אושפלוב" הכי טוב בעולם. אני אפילו לא פוגעת בכבודה של אמא כשאני אומרת את זה. כולנו היינו מתרפקים על ה"אושפלוב" המשובח שלה, בכל הזדמנות של מפגש משפחתי בביתה בירושלים. גם כשהיתה באה להתארח אצלנו בבית בנהלל, היתה היא זו שמבשלת בסיר המיוחד שלה, שעמד וחיכה מוכשר ומופרד לביקוריה . כולנו היינו מלקקים את האצבעות השמנוניות מאורז, הגזר והבשר, למרות שאכלנו בסכין ומזלג.
גם ה"אושפלוב" של אמא היה מעדן. לו מישהו היה אומר לי היום: "בואי לשולחן, יש 'אושפלוב' של אמא" קודם כל הייתי רצה, ורק אחר- כך חושבת שממש השבוע מלאו חמש שנים לפטירתה, ובעשר שנים שקדמו למותה, כבר לא זכינו לאכול מתבשיליה המשובחים.
אתם מבינים, בשכל ידעתי שיום אחד יגיע תורי לרכז את המשפחה שלי סביב שולחן, שעליו מונחות סדורות היטב צלחות "אושפלוב" מרופדות באורז לבן שהפך לצהבהב עם טיגון הבצל וגזירי הגזר הכתום, ועליהם נתחי העוף המושלמים. אפילו ביקשתי מאמא את המתכון, ואת ההנחיות, וקיבלתי באהבה. בתוספת המתכון של השף אהרוני . (למרות שהוא התפרסם בזכות האוכל הסיני, אמא מייד עלתה עליו שהוא בוכרי) גם בישלתי אי אלו פעמים, מתמודדת עם כל שלבי הביניים והשכבות הגיאולוגיות בסיר, מהרהרת כמה אושפלובים צריך להתקין כדי לעלות לדרגת אמן, או רב- אמן, ולא חיל פשוט בהירארכית ה"אושפלוב" הזו, או במילים יותר ברורות, מתי אגיע לדרגה של אמא ומתי אתעלה לדרגה של "דודה".

אם בבישול הבוכרי אני קצת פחות טובה, בתיאוריה, אני נהדרת. בלימודי התואר השני שלי, בקורס "הלאומיות" עם פרופסור גוטווין, עליתי למשרדו כדי להחליט על איזה נושא אכתוב עבודת סמינריון. שאלתו הראשונה היתה: "מאיזה עדה את?" ומיד שקעתי בהנחייתו במחקר מעמיק על "לאומיותם של יהודי בוכרה", שאני וגם אמא דרכי, למדנו ממנו המון על מקורות המשפחה, העדה ומקומה במפעל הציוני (אם תרצו על זה הרצאה מלומדת, רק תגידו)
טוב, אני חוזרת ל"אושפלוב". בקיצור, יש מאכלים, שרק המחשבה על איך זה היה אצל אמא, מרתיעה מלהכין אותם לבד. זאב, שמצד אחד אהב את הטעם, ומצד שני לא חשש מכל מסורת הדורות הזאת, לא חשש להתמודד עם האתגר. יתרה מזו, הוא המציא פיתוח חדשני משלו. עכשיו, יש לי הרגשה שכל קוראיי הבוכרים, שחשבו לפי הסיפור שלמרות שמצאתי בחור שהוא לא מהעדה, כמו שחלמה אמא, ובכל זאת הצלחתי, יתאכזבו מרה.
אז רגע לפני שתתאכזבו ממנו, תתאכזבו ממני. כבר מאמא ביקשתי בזמנו שלא תערוך את האוכל בצלחות אישיות, כמו שהיתה נוהגת, על פי מיטב המסורת, ועל פי מעמדו של מקבל המנה, ונתחי הבשר שיערבו לחיכו, אלא תשים את הכל בכלי מרכזי גדול , ממנו כל אחד מהסועדים ייטול כרצונו, כדי למנוע בזבוז וזריקה של אוכל.
ואם אני בהלך רוח של ווידויים, לא תמיד יש בונז'ון (סלט חצילים) לצד ה"אושפלוב", או סלט ירקות דק דק עם הרבה כוסברה בצלוחיות אישיות.
אחד השלבים הקשים בהכנת ה"אושפלוב" אם לא הקשה ביותר, הוא חיתוך הגזר למקלות דקיקים כמו גפרורים, ואני לא מדברת אתכם על גזר אחד או שניים, אלא על שמונה או עשר יחידות .אישי זאב חושב, שלו בבוכרה היה מכשיר מסוגו של ה"מג'ימיקס" או כל "מעבד מזון" אחר, בטח היו משתמשים בו לחיתוך הגזר. אני לא בטוחה, וגם לא מתווכחת, ולא מצאתי לזה כל סימוכין במחקרי המדעי. אני רק יודעת שכבת לעדה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לחתוך עיגולי גזר דקיקים במכשיר הפלאי הזה תוך דקות, אבל הוא כן יכול.

תאמינו לי, ה"אושפלוב" שלו לא מבייש אף אחת מהאימהות הקדמוניות של המשפחה. הוא כבר מכין אותו שנים, והטעם המצוין רק משתבח מפעם לפעם. אז עכשיו, בטח אין לי סיבה להתחיל, כשגם הנכדה מבקשת עוד מהעוף עם האורז והגזר של סבא.
חוץ מהמתכון שיש לי מאמא, יש מתכון מצוין בספרו של השף ישראל אהרוני "ארוחות ערוכות" ע"מ 112 (עם בשר כבש) ובספרה של ורדה בן-ברוך, "מדור לדור- טעמה של מסורת" ע"מ 72-73.
*תמונת
ה"אושפלוב" המושלם ועריכתו לצלחות צולמו אצל בת-דודתי רינה שלום, שהיא
דור ההמשך ל"דודה" לא רק בגנים, אלא באיכות הבישול הבוכרי והאירוח שלה, במפגש
שערכה לכבוד חלק מבנות הדודות. אם אומר לכם שהסעודה ארכה כמעט חמש שעות, ולא רק
בגלל ה"אושפלוב" ,תאמינו לי.
*תמונתה
של חברתי היפה, טובה הפולנייה, בארץ האם, בוכרה היפה.
*במסגרת-
"מצא את ההבדלים" "אושפלוב
העיגולים" של זאב, כפי שצילמתי בנהלל, בארוחת השבת האחרונה.
5 Responses
מזל טוב, האתר מאד נעים וכיף לקרוא , אין עלייך❤️
תודה רבה!
בהצלחה בהצנצחת זכרונות הילדות, שחלק מהן גם ״שלנו״.
כל דבר בעיתו….יגיע. תודה
נראה מאכל ממש טעים. אבל הסיפורים אודותיו טעימים יותר.
נחמד לדעת שדווקא אישך האמריקאי הפך להיות המומחה לאוכל הבוכרי..