ערב גיוסי לצה"ל, אבי, ששירת בעברו כחייל בגדוד הקומנדו 89, ועשה תקופת קבע משמעותית במהלך שנות ילדותי , עשה לי "שיחת הכנה לצבא" . בשיחה אמר לי: "תראי, אם תקומי בבוקר, ותראי שחסרה לך מימייה, או פריט ציוד אחר, אל תתבלבלי, קחי מיד ממי שעל ידך, מבלי שתרגיש, ותעמדי מוכנה למסדר". מובן שאמירה זו קוממה אותי, היא נגדה ונוגדת את כל הערכים עליהם חונכתי, גם בבית זה כל חיי. "אבא", אמרתי לו: "אתה מפתיע אותי, ככה לא מדברים! ". אבא חייך בשקט, ואמר לי: "תופתעי, אבל זה מה שלמדתי מאשכול." "איזה אשכול בראשך?" רשפתי, והוא אמר:" אשכול, לוי אשכול", זה שהיה ראש הממשלה".
מכאן, הסיפור כבר התחיל להיות מעניין, והתנגדותי נחלשה. אבא סיפר לי שבתקופת בחרותו, שימש לאורך תקופה מסוימת כנהגו האישי של לוי אשכול, כאשר זה כיהן כיו"ר "מחלקת ההתיישבות" של ה"סוכנות היהודית". בוקר אחד, אשכול נכנס לאוטו, לקראת נסיעה ארוכה ברחבי הארץ, והסתבר שחסרה אחת ממראות הצד. לשאלתו , ענה אבי , שהגיע בבוקר אל האוטו, וראה שזו חסרה. אשכול שאל אותו מדוע לא "השלים" מאחת המכוניות האחרות שחנו בסמוך , ואבא התקומם כמעט כמו שהתקוממתי אני.
אשכול מיד אמר לו: "בוא אספר לך מעשייה", וכך סיפר לי אבא את המעשייה של אשכול: " יהודי אחד בעיירה פנה אל רבו ושאל : "קמתי בבוקר, וראיתי שנעלמה לי התרנגולת מן החצר, מה לעשות? כיצד אתן אוכל לילדי?" הרב השיב לו: "בפעם הבאה כשאתה קם ומגלה דבר מעין זה, לך מיד אל חצרו של שכנך, וקח את התרנגולת שלו!". היהודי התקומם בפני רבו, כמו שאני התקוממתי בפני אבא, וכמו אבא בפני אשכול ואמר:" ומה יעשה אותו יהודי, כיצד יאכיל הוא את ילדיו?" והרב השיב : "מן הסתם ייקח משכנו, ושכנו משכנו, וכך הלאה". "נו, ומה יהיה?" אמר היהודי. והרב השיב: "אז מה זה באמת משנה אם למישהו שאתה לא מכיר בקצה העולם תחסר תרנגולת?"
השיחה נסתיימה, התגייסתי. תקופה ארוכה במהלך השרות לא נזקקתי לעצה זו. חברותיי ושכנותיי לכל אורך תקופת ההכשרות היו נחמדות, טובות וישרות. חלקנו חוויות, חבילות ושמירות. תמכנו, עמדנו למסדרים ושום תרנגולת לא נראתה בשטח, הקרוב והרחוק, ואף לא חסרה.
יתרה מזו, כאשר הייתי בקורס אלחוטניות סבתה של אחת הבנות בחדר, ארגנה את כל חברותיה הסבתות, שיישבו וייסרגו. וקיבלנו משלוח של גרבי צמר ארוכות צבעוניות ופומפוניות כדי להנעים את לילותינו הקפואים על מיטות הקומותיים במבני הקרטון שב"בה"ד 7".
אבל כל תרנגולת, מגיע יומה. שלי חיכתה בדמותו של המפ"ט-[מחסנאי ציוד קשר] שחיכה לי בפינה בסיומו של אחד התרגילים שערכתי כצוערת צעירה ותמימה, אבל חתומה על הרבה ציוד, בהשלמת הקשר ב"בה"ד 7". לא, אני לא לוקחת את זה באופן אישי, זה תפקידם של המפט"ים, לבלבל אותך ככה, שבסוף תהליך של החזרת ציוד, מסתבר שאת חתומה על נגמ"ש או רק"ש או תק"ש (מאיפה קופצים לי המושגים האלו, אלוהים יודע)שאיננו בנמצא , כאילו שתיקחי אותו איתך הביתה לחופשת השבת, אולי כדי להסתובב ולהרשים את התרנגולות בעיגול (אני מנהלל) . סיימנו את החזרת ציוד, והסתבר שאני חתומה על רמ"ק שאיננו. [רמקול של מכשיר קשר]
נו, מה עושים? האמת, לא חשבתי על התרנגולת, בעיקר חשבתי שאין לי מושג איך יוצאים מהתסבוכת הזו (צעירה, אמרתי?) את הקורס חלקנו מעט בנות, והרבה בנים. הבנים, חברי לקורס, היו ותיקים ומנוסים יותר, וניסינו לטכס יחד עצה.
הניסיון הראשון, והלא מוצלח, היה לפנות אל המדריכים ב"בה"ד", שאחד מחבריי לקורס נמנה עליהם בעבר (ולימים הגיע לדרגה גבוהה בחיל) , ולראות אולי יש רמ"ק מיותר בארגז ה"ספרים" (עודפים) של המדריכים, לטובת צוערת שמתאפקת לא לפרוץ בבכי מר, אבל מרגישה שהיא לא רחוקה מזה.
באין פתרון, עברנו לתוכנית חלופית- להלן: "פלאן בי". למרות שבמהלך חמשת חודשי ההשלמה, נהגו בנו, הבנות, ונהגנו בעצמנו בשוויון מוחלט. כאן ברור היה לכולם שאת "פלאן בי" יבצעו הבנים לבד. שוויון, שוויון, אבל יש תחומים שהם לגברים בלבד, ולא חלילה לפרגיות!
בשטחו של ה"בה"ד" התרכזו רכבים רבים של חטיבת מילואים כלשהי לצורך תרגיל גדול. מילא התרגיל, ומטרותיו, אבל על הרבה מרכביו, היו ממותקנים הרבה רמק"ים, גם מהסוג שחסר לי. טרף מושלם לשועלים שמחפשים לזלול תרנגולות חסרות ישע.
ה"בה"ד" שהכרתי כבר נהרס ונבנה במקומו החדש בדרום, אז לא נראה לי שאני מסגירה סוד צבאי כלשהו. את שמות חברי "צוות המשימה" שיצאו לחרף את נפשם באישון לילה , אני זוכרת, גם זוכרת, אבל לא אסגיר. רק לקראת אור ראשון, אחרי לילה מתוח ללא שינה, הגיעו אלי שניים מהם עם הרמ"ק, שצדו בעבורי. חיבקתי אותו חזק על יצועי (את הרמ"ק) עד למסדר הבוקר, כדי שחלילה לא תחסר למישהו אחר בקצה העולם תרנגולת או רמ"ק באותו לילה. בבוקר הלכתי לאחר כבוד לאשנב החזרת ציוד, כדי להזדכות עליו. אני רק מקווה שהמפ"ט התורן לא עשה אותו "על האש", כיאה לתרנגולת.
אמרו על לוי אשכול שהיה אחד מראשי הממשלה הטובים שקמו לנו, ושהישגו הגדול היה שהכין את הצבא והמדינה ל"ששת הימים". אני חושבת בדיעבד, שהחזרת הרמ"ק ההוא למחסן, בהחלט יכול היה להימנות בין הישגיו ארוכי הטווח, ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את התרנגולת.
ואם בעקבות פוסט זה, עוד אזכה לפגוש מישהו מהחבורה המופלא ההיא, בכלל היה כדאי.
הפוסט פורסם לראשונה בשינויים קלים ב"סלונה" ב 12.12.17.
עם סיום כתיבתו והפצתו אז, הצלחתי להגיע לאחד מהחברים היקרים מאותה תקופה. מעבר להתרגשות וחדוות המפגש יצאנו עם הבטחה לעצמנו שבעתיד , כשנתפנה קצת נחפש את כולם. תקופת הקורונה נתנה לנו את ההזדמנות, ובדרך שרק אנחנו כקורס ידענו לעשות (הפוסט הוכיח את זה) , מצאנו כמעט את כולם (למעט שניים) על אף שהיו מפוזרים בכל קצות הארץ ואף ברחבי העולם. לצערנו למדנו על פטירתם של שניים בטרם עת (פנינה ומנור ז"ל) . כיום קל יחסית לשמור על קשר, הוקמה קבוצת "ווטסאפ" בה הוחלפו תמונות, זיכרונות וחוויות, ואף ערכנו מספר מפגשים. באחד מהם (שנערך אצלי בנהלל) עשינו "שיחת סיכום קורס" במרחק 40 שנה ממנו שהיתה מרתקת . כיום אנחנו מעודכנים קבוע ושומרים על החברות המיוחדת של אז. לצערי גם יעל וגבי ז"ל נפטרו מאז אותו המפגש, אבל לפחות זכינו לראותם, וכן לחלוק להם כבוד אחרון.
מצורפות: תמונה מהמפגש בנהלל, תמונת סיום הקורס, ותמונה ממסדר הסיום
צילום התרנגולת בתמונה הפותחת-מרינה פורמן לוי-צלמת חקלאות
תמונת לוי אשכול- מתוך אתר ציוני דרך -משרד ירושלים ומורשת