איך הסתדרת עם האפליקציה?

פעם, כשאמרו "אפליקציה" התכוונו רק לדבר אחד, וזה לדמות או צורה כלשהי התפורה על גבי בגד או בד בטכניקת רקמה מיוחדת, בטח בשפת המושגים שלי.  מסתבר שכבר הרבה זמן, כשאומרים "אפליקציה", מתכוונים למשהו אחר לגמרי, ונראה לי שאין צורך שאסביר לכם. אני רק יכולה לספר לכם, מה חוללו האפליקציות בחיי.

כשבני הצעיר התגייס, נחשפתי לאפליקציה שאומרת מה ל"צעירים" אסור להגיד, מילים כמו : "כמה עוד?" או:  "עד מתי?". לא ממש במילים אלו, אולי כי גם האפליקציה עצמה "צעירה", אבל ב"ערכים מוחלטים". ימים, שעות, שבועות, שניות, דקות, אחוזים, ימי ראשון, הכל עד השחרור המיוחל. אני מעריכה שלו היתה אפילקציה כזו בתקופתי, לא הייתי חותמת אפילו שניה אחת לשירות קבע.

האפליקציה השנייה שנחשפתי אליה לאחרונה,  יעילה לא פחות, היא זו שמתייחסת לכל שבוע במהלך ההריון. נכון, אנחנו לשמחתי כבר אחרי, אבל זה שהבת שלי שיתפה אותי כל שבוע במהלך הריונה באפליקציה שאמרה בברור מה קורה באותו שבוע לה ולעובר , מנעה ממני את הצורך לדלות מזיכרוני דברים שמזמן שכחתי, ובעיקר מנעה ממנה את הצורך להאזין לזיכרונות מאין אלו שתמיד מתחילים במילה:  "בתקופתי". הפעם הייתי מעודכנת "און ליין".

אבל היום אני רוצה לספר על אפליקציה עוד יותר מוצלחת, ולא רק בשבחיה שלה, אלא בשבחי הממשק שלה איתי.

היות ששתי בנותיי חיות בתל-אביב, הן משתמשות תדיר ב"גט-טקסי", אפליקציה נהדרת, שמביאה את המונית עד אליך, לא לפני שהמסך מתמלא במעגלי סריקה, והמון מוניות קטנות מכל רחבי העיר ששועטות בנחת לעברך, עד שהאחד-הנהג הנבחר בר המזל מופיע כמו נסיך על אוטו לבן, להובילך בבטחה אל מחוז חפצך, אלא אם כן זה ביום חמישי בערב. כך יצא שמספר פעמים אחת מהן הזמינה לנו עם הפטנט הזה מונית, ולא נעים לנו, כי היא לא רק מביאה עד אלינו את המונית, אלא האפליקציה גם מחייבת את כרטיס האשראי של המזמינה (הבת).

לקראת הלידה המתוכננת, שאמורה היתה להתרחש בתל- אביב התכבדה הסבתא לעתיד, והורידה את האפליקציה למכשיר הנייד שלה, עם פרטי האשראי שלה, כדי להיות ערוכה ומוכנה ללידה ברמתה. ללידה בסופו של דבר זה לא עזר לנו, הסתבר שנתניה לא מגיבה לאפליקציה (אולי כי זה היה בשבת.. והיא לא "כותבת של שבת" ) אבל באחת הנסיעות השבוע לתל -אביב, כדי לבקר את הקטנה, עשיתי את ה"סולו" שלי בשימוש באפליקציה. אז ברור שאשתף אתכם, הרי לשם כך נתכנסנו כאן.

באחד הימים, עייפה כמו אמא של יולדת, רציתי להגיע לתל- אביב. התפללתי בלב, שאלתי בקבוצת ה"ווטסאפ" של נשות המושב אולי מישהי מגיעה באוטו באותו יום לעיר הגדולה, ותוך דקה נמצא לי טרמפ בדמותה של סבתא ותיקה בסבתאות (לא בגיל). בחביבות היא ציינה שהיא נוסעת, וגם חוזרת ותשמח להביא אותי אל היעד, וגם להחזיר. האמת, יעיל יותר מכל אפליקציה, מה גם שהדרך הלוך וגם חזור, אפשרה לה לתת לי את כל הטיפים הטובים לסבתאות, שהם בטח טובים משל כל האפליקציות בעולם. היא שאלה אותי בחביבות אם להביא אותי היישר לבתי, אך היות שידעתי שהיא בדרכה לנכדיה שלה, מיהרתי להשיב: "לא, אין צורך יש לי אפליקציה! את תיסעי לנכדיך, ואני עצמאית ומודרנית, ארד, אקח מונית הלוך, וגם אחזור בעזרת מונית לאן שתגידי". כשיצאתי מהמונית שהביאה אותי אל נקודת המפגש, כדי לחזור יחד הביתה, היא שאלה אותי: "נו, איך הסתדרת עם האפליקציה?"  "אל תשאלי", השבתי מתפוצצת מצחוק, וברור גם לכם, כמו שברור היה לה, שזו התחלה של סיפור טוב, שסיפק לנו לא מעט עניין ותוכן במהלך הדרך חזרה.

כשהיא הורידה אותי בשדרות קק"ל, מיהרתי ללחוץ על הכפתור בנייד שמפעיל את האפליקציה, שמיד שאלה אותי בנימוס , מאיפה אני עולה, ולאן אני רוצה להגיע. כמו מגע קסם, בין רגע כל המוניות על מסך הנייד שלי התחילו להשתולל, ואחר כך להתכנס, ואז התקשר "האחד"-"הנהג הנבחר" ואמר לי שהוא תוך 4 דקות אצלי. על המסך,  היה כתוב  6 דקות, אבל למה לרדת לקטנות. מתוך השמש המסנוורת המשתקפת על המסך, אני רואה שהוא הגיע, אבל לא אלי, אלא אל כתובת דירתה של בתי. לחצתי בבהלה, אך בעשתונות על "ביטול", מתוך תקוה שהוא בכל זאת יקבל את כספו, ואני אחלץ מהמבוכה .

לחצתי שוב על המסך, הפעם ביתר תשומת לב ועם המיקום הנכון. שוב נבחרה האחת, שוב ניתנו זמנים, ושוב התקשר אלי הנהג, הפעם, בטון כעוס : "אני פה, איפה את?" מסתבר שלא דייקתי במיקום, והוא הגיע לנקודה קרובה מאוד גאוגרפית, אך לא נגישה. הוא לא רצה לעשות מאמץ נוסף ולבוא לאסוף אותי, למרות שביקשתי יפה (כנראה הבין מרחוק שיש לו עסק עם כפרית טירונית באפליקציות) אבל היה מספיק נחמד לבטל לי את החיוב.

נחושה להגיע לנכדה, עברתי לניסיון השלישי, נופפתי בזרועי, בדרך הישנה המוכרת והטובה, והגיע נהג חביב, מהדור שלי, שנעצר לאסוף אותי. בלי אפליקציות, ובלי טובות, הוא לקח אותי היישר לכתובת המבוקשת, לא לפני שברך אותי במזל טוב, ואיחל לי בהצלחה.

הבטחתי לכם בפוסט הקודם, שלא ארחיב בסיפורי נכדים, ברור שהביקור הקצר היה נהדר, והיא מקסימה, אך  הביקור התקרב לקיצו כשחברתי לדרך התקשרה, אמרה שברצונה לצאת לדרך חזרה,  ושאלה אם לבוא לאסוף אותי מדירתה של בתי . "מה פתאום", השבתי לה " יש לי אפליקציה, תני לי את הכתובת, אני כבר מגיעה". 

חתני הציע להזמין לי מונית מהאפליקציה שלו, "מה פתאום" אמרתי לו, "אתם רק תסבירו לי, ואלמד להתמודד עם זה בעצמי". למדתי, דייקתי את היעד על המכשיר שלי, ועד מהרה הגיע האחד, כמעט כמו ב"בלינד דייט". אני שאלתי לשמו שאותו האפליקציה רשמה לי על גבי המסך, הוא שאל לשמי שבטח היה רשום גם לו על המסך, נתתי נשיקה לבתי, ויאללה לדרך.

הנהג היה נדיב מאין כמוהו, ואחרי שהסברתי לו שזו הפעם הראשונה שאני סבתא, וגם הפעם הראשונה בה אני מיישמת הלכה למעשה את האפלקציה, והסביר לי איך לוודא שלא עובדים עלי, מה לעשות אם הנהג גובה גביית יתר, ואיך לעקוב אחרי המסלול והתשלום, בקיצור, מושלם.

וכך הדרך התמשכה לה, אני עוקבת אחרי המסלול, כמו שלמדתי זה עתה, והחלה להתנהל לה "שיחה קטנה" (איך אומרים בעברית "סמול טוק"?) והוא שואל אותי :"מאיזה עדה את?" ואני מחזירה בשאלה נגדית: "מאיזה אתה?" (את זה האפליקציה לא מספקת…) "בוכרי" הוא אומר לי, ואני משיבה לו: "לא תאמין, אבל גם אני!" ומוסיפה שאני יכולה להחליף אתו קללות, או שמות מאכלים ותבשילים, כי אלו המילים היחידות שאני יודעת בשפה. וכך ממשיכה ומתגלגלת לה שיחה עם טיפים ל"אושפלוב" (שבהחלט ראוי לפוסט משלו) הוא הסביר לי באיזה אורז הוא משתמש, והעביר ביקורת על הדרך בה אישי (אלוף העולם באושפלוב) חותך את הגזר (במעבד מזון-פרוסות עגולות דקות )

מהר מאוד אמר לי הנהג : "הייתי חוטף אותך, אישה כמוך אני צריך לעצמי, גם נחמדה, גם בערך בגילי, וגם מבינה באשפלוב" . אני השבתי לו בעדינות נוכח החיזור המתפתח : "מה קרה לך? אני סבתא!", והוא השיב לי בביטחון : "אז מה, אני סבא!" . מי האמין שהאפליקציה תביא לי מחזר נלהב על הנסיעה הראשונה שלי במונית עם הפיכתי לסבתא, ועוד מהעדה. אני לא בטוחה שאמי ז"ל, ממקומה במרומים, לא מצקצקת בלשונה: "נו מירב, זה כדאי, אולי תלכי על זה!", כי אין כמו מישהו מהעדה, שגם חותך את הגזר לאושפלוב כמו גפרורים, גם יש לו מונית, והוא אפילו שולט באפליקציות.

כשהגענו ליעד, כבר דיברנו על הבאחש( עוד מאכל בוכרי נפלא שעד היום עוד לא העזתי להכין בעצמי) .

ואז אומר לי הנהג : "את רואה, יש לי כבר על המסך את הקריאה הבאה, אבל אני לא יכול להיפרד ממך, וגם לא הספקתי להסביר לך למה הבאחש זה אוכל של יהודים" …ואז יצאתי מהמונית, אחרי שהאפליקציה חייבה את האשראי שלי, וחברתי באה לקראתי מצדו השני של הרחוב שואלת : "נו, איך הסתדרת עם האפליקציה?", חצי מהדרך הביתה כבר סיפרתי לה איך בזכות האפליקציה, כבר קיבלתי גם מתכונים, וגם הצעת נישואים… לא מעט בשביל סבתא טרייה בסבתאות ובאפליקציות…

הפוסט עלה לראשונה בשינויים קלים ב"סלונה" ב 18.6.2018