זהו אחד הביטויים של ימימה שאני מאוד אוהבת. בכלל, משפטים שיש בהם אוקסימרון, הם חזקים, כי אתה לוקח שני קצוות ומצמיד אותם יחד, ומופתע בעצמך שזה יכול לעבוד.
עולים לי כמה במחשבה עכשיו כמה אוקסימרונים, כמו: "עצמת הרכות", "רע לתפארת", "שתיקה רועמת" ועוד כהנה וכהנה.
אבל בצירוף הזה של ימימה יש עוד יותר כוח (או לפחות כרגע, כי בחרתי לכתוב עליו)
מאוד ברור לנו מהו נועם-רכות, עדינות, הכלה, חיוך, מחשבה טובה, אנרגיה טובה.
אנחנו גם מבינים את משמעותה של פלדה, במושג פלדה תמיד יש תוקף, כוח ועצמה רבה.
והנה, היא מחברת לנו אותם יחד, ומלמדת אותנו, כמו תמיד את הדרך הנכונה לפעול. יש הרבה מצבים בהם יש לי צורך באמירה מאוד חזקה וחד משמעית. זה נכון מאוד בהצבת גבולות. תחשבו על מצבים בהם יש לנו צורך להעמיד גבול, וכדי שגבול יהיה חזק וברור, הוא חייב להיות מפלדה, וזה ברור.
אז איך מתחבר הנועם? הרבה פעמים עצם המקום של הצבת גבול מעורר בנו כעס, וטבעי שכך. אך לא תמיד כעס זו הדרך שעושה לנו את התקשורת עם הזולת טובה, להפך.
כאשר אדם, כל אדם, חווה לעצמו (ובכלל לא חשוב מה התכוון האומר לומר לו) , כעס או התקפה, הוא מיד פועל באחת מהדרכים הללו, ולפעמים בכולן: הוא נכנס למגננה, יוצא להתקפת נגד, נעלם ,נאלם ונאטם.
אז התקשורת הופכת לקשה עוד יותר, ולא בטוח שהמסר ייקלט. אבל היא לא חייבת להיות כזו.
יש בעיה נוספת שמתעוררת עם מעמיד הגבול עצמו, כאשר הוא כועס, הוא מתמלא באנרגיה של כעס, ולעיתים נשאר איתה, ועשויה להתחיל "מלחמה", עם בולת, עם עצמו ועם הסביבה
ימימה בעצם מציעה לנו להעביר את הגבול המוחלט שלנו בצורה נעימה, עדינה. בלי להתפשר חלילה על מה שאנחנו רוצות להגיד, אבל בלי כל האנרגיה והאמוציות שעולות.
ברור לכם שבמהלך הכתיבה, עלו בראשי אין סוף דוגמאות אותן יכולתי לתת לכם כדי להמחיש את דבריי, אבל בא לי לתת לכם "משימת מחשבה". זורמים?
חישבו על מקום, בו למרות שהגבול היה מדויק ונכון לכם כמו פלדה, לא פעלתם בדרכי נועם, ולכן לא השגתם את התוצאה שציפיתם לה? (והאם דרך נעימה יותר היתה עוזרת לכם להשיג יותר?)
אני יודעת, זה לא פשוט לקבל, לתפוס או להבין (לא בשכל, בשכל אין בעיה) אבל זה בדיוק מה שעושים בלימודי "ימימה" (לא רק), לומדים לדייק את עצמנו לטובת עצמנו, תוך הבנה ומחשבה שיש גם זולת עם מערכת רגשית משלו.