הפיל שברגל

נכתב ע״י מירב גולדוין

Elephant_near_ndutu_768x1024 (1)

יש מבין קוראיי מי שירים גבה, וטוב שלא ירים כף רגל גסה וישאל בהתרסה: "מה פתאום היא כותבת על הפיל שברגל? הרי אם יש פילים שמדברים עליהם (או ליתר דיוק ,לא מדברים עליהם) הם נמצאים דווקא בחדר"

אז תתפלאו, לחלוטין התכוונתי לכתוב על הפיל שברגל, לא רק בשל העובדה שפילים בחדר יש בכמות שלא היתה מביישת אפילו את צבאו חניבעל הגדול במעברו באלפים ,  אלא כי באמת מה שמרגש אותי, ועליו אני רוצה להרחיב, הוא הפיל שברגל, או ליותר דיוק למי שכבר מתחיל לרדת לעומקי כוונתי, או הציץ בתמונות שמלוות את הפוסט, הוא שובם בגדול של "מכנסי הפיל", כמו שקראנו למותג האופנה שליווה את ילדותנו הנשכחת, הרבה לפני שידענו שיש מילה כמו מותג אופנה, בקושי אופנה ידענו, מקסימום "מודה" כמו שאמרו המבוגרים.

אז נערה הייתי וגם זקנתי, זו אפילו לא מליצה, אני נושאת את התואר המפואר "אזרחית ותיקה", ו"מכנסי הפיל", שכו התהדרנו בהם בתקופת הנעורים, וכל המרחיב הרי זה מרובה, וברור שאתן בהמשך דבריי  דוגמאות נרחבות, מרחיבות ורחבות, עזבו אותנו לפני כארבעים שנה, כמעט לבלי שוב, למעט כמה הבלחות קטנות ומקומיות. אבל למה להיות קטנת אמונה? בתקופה מורכבת זו, הנה חוזר אלינו, ובגדול, נכס מהעבר. נכס שראוי להתנאות ולהתגנדר בו. כל- כך ראוי הוא, שהוא אף ממלא את המדפים והקולבים בחנויות האופנה כולן.

האמת שניתנת להיאמר היא,  שכבר בשלהי החורף הקודם, בסיבוב להרמת המורל האישי ואולי אף הלאומי , שתמיד כולל ביקור שהוא לא רק מטעמי נימוסין בחנות בגדים קבועה או מזדמנת , סחה לי המוכרת החביבה ואמרה: "תמדדי! ". "השתגעת?" השבתי לה, מבינה שהיא לא ממש מודעת לגילי האמיתי : "זה מכנסי פיל!" כן היא השיבה לי: "הם חוזרים!". כל עוד מדובר היה רק ב"מכנסי פיל", ולא בעדר "פילים מלומדי מלחמה", כמו שקראה אחת הגננות של אחד מילדי לפילים בסיפור החנוכה, הייתי נכונה להאמין, אחרי הכל לא סביר שישעטו פה פילים או יפלו עלינו טילים, וקניתי.

אמרתי לעצמי, ולאיש שאיתי, שמפרגן לי הכל (כמעט) בהצטדקות קלה:

א. הם יפים.

ב. לא מצאתי שום דבר אחר בחנות לקנות, ודווקא רציתי-כי כאמור אין כמו קניית בגדים לטיפול במורל ירוד

וג. בשביל הקטע.

לבשתי אותם פעם או פעמיים, אחרי הכל, לאן כבר הלכנו בשנה האחרונה, את הפיג'מה לבשתי יותר, והייתי די מרוצה. מעל הכל הצלחתי לשדר, לפחות בעיני עצמי לעצמי פוזה של "פאשניסטה" חדשנית, לצד היתרונות המוכחים שתכף ארחיב עליהם. מיד עלו זיכרונות או הו, אלו זיכרונות עלו בי מ"מכנסי הפיל" השונים שליוו אותי לאורך שנות נעורי.

השבוע עשיתי מעשה, נכנסתי לחנות קבועה יחסית שלי, ורכשתי לא זוג אחד, אלא שניים של "מכנסי פיל" אופנתיים. אתם יודעים, המורל לא משהו, אז צריך להרים אותו איך שהוא, וכל עוד לא עושים את זה ברגישות של פיל, הכל בסדר.

מפתח המכנס מהברך כלפי הקרסול, לאורך השוק בהחלט עונה להגדרה "מכנסי פיל" כמו שקראנו להם אז. התאפקתי לא לגלות למוכרת איך התחילו "מכנסי הפיל" של נעורינו ולאן גדלו בפיליותם, גם כדי לא לחשוף בפניה את גילי המכובד, ועוד יותר כדי שהאופנה לא תאמץ חלילה את דבריי, ותחזיר אותנו למרחבי ההרחבה ההם. לא שלא קנינו את הרחבים הרחבים ההם, קנינו ועוד איך, כמו שקנינו לאורך הרבה שנים את מכנסי ה"סקיני" שכשמן הן, לא רק שנדבקו לעור, אלא פעמים רבות זה הרגיש כאילו שנכנסו תחתיו במטרה להחליפו. כל כך התרווחה לי הרגל ואיתה והנשמה עם מדידת "מכנסי הפיל" החדשים, שתהיתי אם יש ברכה מיוחדת למעמד, כמו: "ברוך גומלנו מה"סקיני" הזה" או: "ברוך בורא פילים". ואל תטעו, גם עכשיו במהלך כתיבת הפוסט רגלי נתונה בתוך אותם מכנסיים מרווחים, ואל תגידו לי שזה לא משפיע על המוח, הנה, שנה שלמה לא כתבתי אפילו פוסט אחד, ובבת אחת היום זה השתחרר.

כשהילכתי במהלך היום בתנועות רגל גנדרניות עם אלו המכנסיים, נזכרתי בעובדה חשובה והיא , שבניגוד למכנסיים צרים או צמודים, כאן האורך לא קובע!  זאת אומרת, לא חייבים למהר אל התופרת לקבוע אורך למכנס, כי המכנס זה לא נתקע בכף הרגל, אלא יכול לגלוש לו מעל הנעל, וסרח העודף יכול להיגרר לו כשובל מלכותי על הרצפה.

מהר מאוד חזרו למוח הזקן והפרקטי שלי תמונות קשות של מכנסיים ארוכים מידי שנגררים על הרצפה, הופכים למרמס ומדרס על ידי כף רגלה ונעלה רגלה של הצועדת עצמה, ומתמלאים בקרעים "אופנתיים" והבוץ שמתאסף, מקשט את תחתית הרגל כולה (אני בטוחה שיזם זריז מסוגל להפוך את מה שאמרתי עכשיו לאופנה לוהטת שתביא הרבה כסף למפתחיה).

היות שכבר הסגרתי את גילי אספר איך נכנסנו ל"עולם הפיל" כילדות בנהלל. לקראת כיתה ה' או ו' פתאום התחיל העניין הזה של הפיל.

היתרון הבולט שלהן באותן שנים היה בעיקר במשחק ה"גומי". היינו משחקות בזוגות ב"גומי" לאורך שעות. היות שגדלתי בהתיישבות העובדת, כמו שנקראה אז, היה גם "צדק חלוקתי" בקביעת הזוגות. אני תמיד שיחקתי לצידה של הגבוהה והאלופה בבנות. בעזרת המכנסים הרחבים של "מכנסי הפיל", היא היתה עושה לי "הורדות" ומנמיכה עבורי את הגומי המתוח, כדי שלא אפסל בשלבי המשחק הגבוהים יותר (נו..לך תסביר עכשיו איך משחקים גומי).

לעומת זאת ברכיבה על אופניים "מכנסי הפיל" היו צרה צרורה. לא היתה אחת מאיתנו שלא עיטרו את אחד מזוגות "מכנסי הפיל" שלה סימנים, חורים וגם שמן מהסתבכות המכנסיים בשרשרת של האופניים (לשים אטב כביסה על המכנס כדי לצמצם אותו היה פרקטיקה טובה, אבל היות שבדרך כלל נהגו כך הנשים המבוגרות בכפר, אנחנו, הילדות, נמנענו.

אז מה עוד יש לי להוסיף לכם על אותם הזמנים ואותם ה"פילים"?

האמת שזה משהו שאם תספרו לילדים שלי היום, אני כבר לא מדברת על הילדים שלהם (הנכדים) , הם לא יאמינו עד כמה היינו תמימים או אופנתיים.

הרי ברור לכן שבאותה ילדות נשכחת לא היו לנו הרבה מידי בגדים, ובטח לא הענות של הורינו לגחמות אופנתיות מתחלפות, אבל מרגע ששיגעון "מכנסי הפיל" נכנס, אי אפשר היה לא ללכת עם פיל. אז מה עשו? שילבו את המועיל עם האופנתי, והרחיבו והאריכו את המכנס בו זמנית. מי שלא ידעה לעשות זאת בעצמה, פנתה אל התופרת היתה זו טכניקה מתוחכמת (ודי מכוערת אם נודה על האמת ממרחק השנים) תפר המכנס נפתח בצידו החיצוני, לתוך הפתח נתפר משולש רחב כלפי מטה, ועל כל היופי הזה הוסיפו מסביב הארכה של המכנס כולו בעוד 7-8 ס"מ.  התוספת היתה בבד שונה מצבע המכנס, בדרך כלל מאיזו שארית שהיתה בבית, והדוגמאות היחידות שעולות לי בראש עכשיו בזמן התיבה זה גווני אדום, כתום או משהו צועק ומכוער אחר. ואנחנו שמחים וגאים "אכלנו" את זה, או ליתר דיוק, לבשנו את זה (חיפשתי תמונות לצורך כתיבת הפוסט, אבל לא מצאתי באלבומים הוכחות מרשיעות).

כשכבר יצאנו מגבולות הכפר, או כשאל הכפר הגיעו אורחים כאלו ואחרים, גילינו ש"מכנסי הפיל" התפתחו והתרחבו התרחבות ניכרת, ואף שונה שמם מ"סתם" "מכנסי פיל" ל"פדלאפון". המפתח התרחב והגיע לשיאים כאלו שמי שהסתכל מהצד, לא ידע איפה נגמרת הרגל ואיפה מתחילה הנעל. היו בנות (וגם בנים) שהסתירו מתחת למכנסי ה"פדלאפון" נעלי פלטפורמה גבוהות עם מספר סנטימטרים דו סיפרתי, ונראו גבוהות בחסות הפיל, ובעיקר נזהרו ששום דבר לא יפיל…

אז כמו שאמרתי, בהחלט יש עוד לאן להתרחב ואף להתפתח עם "מכנסי הפיל", והנה, אני מנפנפת לאיטי את רגלי בתוך המכנס הרחב, ונזכרת במה שסבתא שלי היתה אומרת: "האופנה היא כמו חבית. דוחפים מלמעלה עוד ועוד כלפי מטה, ואז הופכים ומתחילים הכל מהתחלה". אז אני מוסיפה כמובן שהחבית הפעם היתה עמוקה מאוד, ועוד אני מבקשת שתהיה מספיק גדולה וחזקה, כדי שתוכל להכיל רגל של פיל.


תמונת הפיל-מתוך הערך בויקפדיה

תמונת החבית-מתוך פרסום של "בנא" משקאות

מכנסי הפיל-צוירו בעמל רב עם גיוס כל הידע שלי מלימודי התדמיתנות ב"שנקר" (אמיתי) ב"קנבה"


זה מה שיפה בבלוג-התגובות מגיעות, ואיתם הפוסט משתפר לאין ערוך, אז הנה אני עושה קצת עריכה ותוספות …חברתי ושכנתי כיום, יעל, לא גדלה כמונו בכפר, אלא בעיר. היא שלחה לי עכשיו את התמונה היפה הזו מתוך אלבום התמונות שלה. אנחנו בכפר כאמור לבשנו "מכנסי פיל" , בעיר לבשו "פדלאפון" עם פלטפורמות גבוהות, מזל שהחיוך והעיניים היפות של יעל לא השתנו, אחרת לא הייתי מזהה. תודה יעל!

שיתוף הפוסט

המשיכו לקרוא

4 Responses

  1. כן מכנסי פדלפון / פיל שהינו הולכות איתם לטיולי התנועה בשילוב חולצות משובצות…
    אגב פדלפון הקדימו את הפלאפון😉🤣

    1. תודה חגית! לאן לא הלכנו איתם….בעיקר את מעלה בי חיוך, כי הכרתנו המחודשת החלה רגע לפני שהתחיל כל הטרוף הזה, בזכות הפוסט על מסע האופניים בבלוג. הרבה זמן לא הצלחתי לכתוב מילה (וכנראה לא בגלל ה"סקיני") אז בתקוה שעוד נחזור לצחוק ולחייך, ושם יחזרו

  2. מכנסי הםדלפון שהיו נתקעים בשרשראות האופניים חחחחח
    עיוני הצלחת גם הצלחת הצלחת להעלות בי חיוך

  3. נפלא, כרגיל את זוכרת טוב מאיתנו הקוראים שלך. הפעם את כל הואריאציות של מכנסי הפיל, את הותספת למכנס הרגיל, את ההתרחבות שנתקעת בשרשרת האופנים את השימוש באטב ועוד ועוד. הצלחת גם לחדש לי בשימושים המקוריים במשפטים עם מילה ׳פיל׳.
    אהבתי👍🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעוניינים לקבל עדכון במייל כשמתפרסם פוסט חדש?

מעוניינים לקבל עדכון במייל כשמתפרסם פוסט חדש?