כשהשתתפתי בקורס "בלוגריות" (כן, יש דבר כזה) טרם שהתחלתי והחלטתי לכתוב בלוג משלי, אמרה לנו המנחה שוב ושוב: "לא מספיק שתכתבו את הפוסט הראשון ותפיצו אותו, תחשבו גם על השני, אנשים ירצו עוד מאותו דבר, וכדאי שיהיה לכם מוכן"
נאמנה וקשובה לדבריה, ברור שלא הכנתי את הפוסט השני מבעוד מועד, אבל הנה הגיע זמנו לעלות, והמציאות סידרה לי אחלה סיפור, ואני מביאה בפניכם את השני.
במהלך השבוע שחלף התרחשו שלושה אירועים מרגשים מאוד. האחד, חגגתי יום הולדת 58, השני-לנישואיי לזאב מלאו 35 שנה, והשלישי, שלנהלל, הבית האהוב שלי מלאו 96 שנים.
האירוע המרגש הנוסף היה שקיבלתי המון תגובות על הבלוג שנפתח ועלה לאוויר העולם. אז אני מבינה בפניכם עוד פוסט המביא סיפור יפה שמשלב שתיים מהסיבות למסיבות
בחרנו לחגוג עם הילדים בהופעה בקיסריה, שהתקיימה ביום חמישי בלילה, ובשישי בבוקר קמנו לא מוקדם לבראנץ' חגיגי בבית, יודעים שבערב עוד צפויה לנו החגיגה במושב. (נהלל חוגגת את חגה כל שנה) היינו ביתיים, בלי בגדי ערב ובבגדי בית נוחים ומרווחים אבל בשולחן החגיגי השקענו, והנה כאן, סביב השולחן מתחיל הסיפור המרכזי. אם אדייק, זה התחיל על השולחן. לא, לא רקדנו על השולחן, גם הארוחה היתה עם מרכיבים די פשוטים, אבל הכלים, שנראים גם הסרוויז החגיגי, היו משהו מיוחד.
הפעם אני כותבת ומספרת לכם על מקורו של הסרוויז. אז "אצלנו בנהלל" היה פעם מנהג מקסים, שהתקיים לאורך שנים רבות. כאשר זוגות נישאו, הכפר כולו הוזמן בהזמנה יפה ומעוצבת שנתלתה על "לוח המודעות" שליד הצרכניה לחתונה. אבל ההודעה האמיתית לחתונה מתקרבת, היתה אצלנו בשכונה בדמותה של רות. רות שמחוני, לבית רכלבסקי ז"ל. (לימים ייחדתי פוסט נוסף על רות ועשייתה בל"ג בעומר, ואתם מוזמנים להיכנס ולקרוא "מגילת רות -לל"ג בעומר" ) רות ז"ל היתה אוספת הכספים השכונתית, וגם אחראית ומתאמת צוות האוספות של "כל נהלל". היא היתה דופקת על הדלת ונכנסת בשעת אחר- הצהרים, עם שקית ניילון קטנה עם מחברת ועט, מתיישבת על יד השולחן, ואומרת לאמי : "יש לנו כמה חתונות הקיץ", ומיד מונה את כל הזוגות המתעתדים להינשא. ככה היינו יודעות מהן החתונות הצפויות. אמא ז"ל היתה מוציאה מהארנק סכום של עשר לירות, או שקל לכל חתונה וחתונה ומעבירה לידיה של רות שהיתה רושמת במחברת. הכסף מהשקית, התווסף לכסף שנאסף בכל השכונות האחרות של הכפר, והזוג היה נשלח אחר כבוד, לבחור ב"קלאס" בקרית טבעון את המתנות מהכפר. (נהלל שהיא עיגול כידוע לכל, חולקה לשמונה שכונות מראשיתה בהתאם לחלקי המעגל, כל שכונה היתה שמינית. הגבול הפיזי בין שכונה לשכונה היה דרך עפר מעט רחבה יותר, וזר לא היה מבחין בכך. אבל החלוקה גם היתה פנימית, לכל אחת מהשכונות היתה "גאוות שכונה" והתנהלות משלה)
כשאני חושבת על זה עכשיו, נראה לי שבנהלל המציאו את ה WEDDING LIST (הגיוני, לא?) , אחרי הכל, אם אצלנו המציאו את המעגל ואת "עקרונות המושב" אז למה בעצם לא?
אנחנו נסענו לקרית טבעון ובחרנו סירי נירוסטה של "סולתם", סכום ל 12 איש, וסט אוכל חגיגי (להלן: סרוויז), אבל ממש חגיגי, סט "הנשיא" של "נעמן".(היתה פעם פירמה כזו)
"צוות האוספות" תחת פיקודה של רות (נו, פלא שהנכד שלה, עמיקם נורקין, הוא מפקד חיל אויר החדש), היה מתאם הגעה ערב לפני החתונה. ברוב טקס וכוונה היו נאספות ומתיישבות האוספות סביב השולחן. בדרך כלל היה זה בחצר הבית , תוך כדי ארגון והכנת השטח לחגיגה הגדולה עצמה. במושגים של היום, הייתי אומרת שזה ממש היה "פרומו לחתונה", או במושגים מהסרטים האמריקאיים, החזרה הראשית לחתונה. הן היו מתכבדות, משוחחות, ומעניקות את חבילות השי הלא רשמי, אבל המאוד חם מכל חברי הכפר.
מהכפר הנישאים היו מקבלים, בדרך כלל מהמזכיר או דמות מרכזית אחרת בקהילה את "ספר נהלל" (או ליתר דיוק "ספר היובל"-הספר שהוצא לכבוד חג החמישים לכפר, ונשארו ממנו אינסוף עותקים), אבל גם זה לפוסט אחר…
רות כבר איננה בעיגול , לדעתי גם רבות מהאוספות האחרות. המנהג היפה נמוג ונעלם במעבר בין נישואי בני הדור השלישי לרביעי. החתונות גם הן כבר לא אותו דבר (ולמען האמת, גם אנחנו לא). "נעמן "מזמן כבר לא מייצרים, אבל הסט ואתו הזיכרון המתוק נשאר!
את מה שלא נשאר, השלמתי לא מזמן ב”ג’רג’ סייל” ב”חצר האחורית” בציפורי, אצל מאירה, כשפתאום ראיתי בתמונת פרסום ב"פייסבוק" את הסט החגיגי שלי מפאר את שולחן התצוגה למכירה ביד שנייה. מיהרתי להתקשר למאירה ולמהר אל החנות כדי לרכוש אותו, חוששת שמא מישהו יקדים אותי. בעודה אורזת לנו את הכלים, הסתבר לי שמישהי שמן הסתם רכשה את אותו סט באותם שנים שאני בחרתי אותו (באותן שנים גם המבחר לא היה כזה רחב), ואולי אפילו באותו מקום, החליטה לוותר עליו, לטובת סט חדש ומודרני. אני עטתי עליו כמוצאת שלל רב, הוא ממשיך לפאר את שולחן האוכל החגיגי שלי , וברוך השם, יש לי במחסן ארגז עם השלמות לכל צלחת וצלחת.
נהלל- מבט מהשדות- צילום של צלמת החקלאות -מרינה פורמן לוי
בתמונה רות וחנוך שמחוני ז"ל בטיול בירושלים. התמונה באדיבות ארכיון נהלל
זהו הפוסט השני בבלוג, שהועלה לראשונה ב"סלונה" ב- 30.8.2017 במספר שינויים