ט"ו בשבט-תשפ"ד- "כמו החקלאי" (ימימה אביטל ז"ל)

נכתב ע״י מירב גולדוין

בימים שבהם למילים רגילות אין מילים, בחרתי לשלב לכבוד ט"ו בשבט, התייחסות לחלק מתורת ימימה אביטל ז"ל, המדבר על הקשר העמוק בין החקלאי לאדמתו, אבל כל אחד מאיתנו "כמו חקלאי" תמונת הפתיח צולמה בשדות קיבוץ רעים לפני ימים אחדים על ידי האמנית מרינה פורמן לוי.
43573860-660e-4fc8-8d4c-2defa7bd0948_768x1024

פתיח:

לכבוד ט"ו בשבט, החל היום, בחרתי להביא מספר שורות מחלק של ימימה לט"ו בשבט. החלק נקרא ומוכר בין הלומדות והמלמדות בשם: "כמו החקלאי", בשל צמד המילים הפותחות אותו. מה שמדהים בחלקים של ימימה, כולם,  שכל לומדת מתחברת למה שמדבר אליה ומתאים לה ברגע בו היא קוראת אותו, ולוקח אותה ואת מחשבותיה בעקבותיו.

הקשר בין החקלאי, עובד האדמה לחוקיות של הטבע ועונות השנה, חזקה וברורה. היא מוכרת לי כבת למושב של חקלאים ועובדי אדמה לא מהיום. לחקלאי, כמו לאדמה וכמו לנו, יש לעיתים תקופות קשות. לעיתים קשות מאוד. לא תמיד הוא רואה ברכה או זוכה ליבול גם בסופו של תהליך מתמשך, אבל הוא קם, אוסף את כוחותיו, וממשיך לעבוד את האדמה.

גם לנו השנה, בכל המתרחש, בכלל לא ברור איך פתאום נהייה ט"ו בשבט, אבל הוא כאן, זהו החלק שהכנתי השנה לתלמידות שלי לשיעור לחג. הלוואי שהייתי יכולה ללמד אתכם את החלק הזה שורה שורה ומילה מילה ולהכניס אתכם לעולם הנפלא של להיות תלמידת ימימה. בשיעורים שלי אני עושה זאת, וגם נותנת מקום רב למה אתן רואות מבינות וחושבות. אבל אתייחס רק  לכמה שורות שדיברו אליי מעט יותר (אותן עיביתי בכיתוב) אבל ראשית החלק לפניכן:


חלק של ימימה אביטל ז"ל:

"כמו החקלאי, אם רועש-האדמה שלו מתייבשת, כי הוא יבש. ואם הוא לא יבש, האדמה לחה, ברוכה.

כמו שהאדמה נושאת סדקים מהמעשים הלא טובים של הרחוקים.

ואם נוכחת על מקומה וגם בביתה, בית מגוריה, הרי האדמה מסביבה מקבלת מהקורה באור, חוזרת להיות אסופה כי יש את הקשב ביקום.

האדמה יכולה לדעת לפי הצעדים עליה, לפי הדריכות, כך היא עונה, וכוחה לברכה ולשמירה על האיכויות שיש בה, כי היא זקוקה למים הרוחניים, אחרת נסדקת והופכת להיות צמאה וחורקת אם חס ושלום מחסירים.

על כן, על ידי הרבה אור, האדמה חוזרת לכוחה.

אם הינך קשורה לעשייתך, הידיים נושאות את כל אשר נושאת הנפש.

החקלאי לוקח ברגש מסוים כל אשר צריך לטעת, ומבין שאם לא נתן תנאים לגדילה, לא תהיה צמיחה. "


לימוד חלקי של החלק:

(ככה אני עושה גם בשיעורים שלי, מנסה להסביר את הדרך בה אני הבנתי את הכתוב. זוהי כאמור הבנה מאוד אישית, ההבנה שלך לא פחות טובה משלי, אבל אם מתאים לך לקרוא את שכתבתי, וחשבתי, הנה הוא)

"כמו שהאדמה נושאת סדקים מהמעשים הלא טובים של הרחוקים."

השורה הזו תפסה אותי מאוד חזק, היא העלתה במחשבתי את כל הדברים הנוראים שעוללו לאדמת הנגב וליושביה בני עוולה לפני קצת יותר ממאה ימים. ימימה מדברת כאן על ה"רחוקים", ואני חושבת על אלו שבאו מארץ רחוקה, מתפיסת עולם ומציאות רחוקה, או רחוקים בליבם מהאדמה הטובה.

בהמשך הדברים אומרת ימימה: "כי יש את הקשב ביקום". גם אני כל כך רוצה לחשוב ולהאמין כך, שיש קשב ביקום. היקום שומע את התפילות, הכאב, הזעקה ויתקן בדרכו שלו, שאין לנו כרגע מושג מהי ומה תהיה, אבל היקום מאזין.

אהבתי גם את המשך הדברים בהם היא אומרת: "האדמה יכולה לדעת לפי הצעדים עליה, לפי הדריכות, כך היא עונה, וכוחה לברכה ולשמירה על האיכויות שיש בה" האדמה יכולה לדעת. לא רק צעדו עליה. נסעו עליה, רצו עליה, אלו רודפים ואלו בורחים, אלו טובחים ואלו נרצחים, נלחמו עליה, נשפכו עליה דם רב ודמעות. האדמה בדרכה שלה יודעת הכל, ונותנת את התשובה שלה מתוך האיכויות שהיא יודעת לתת. הנגב הוריק כולו. שדות זרועים וחקלאות מתעקשת מתחדשת, ואותן כלניות אדומות  ששבות צומחות ונאחזות על אדמתה. כאילו לא יודעות, או יודעות ובכל זאת קמות, מה היה שם רק לפני מאה ימים.

עוד אומרת ימימה: "על כן, על ידי הרבה אור, האדמה חוזרת לכוחה." כן, רק האור והרבה יחזיר כעת לאדמה את כוחה, את כוחנו. האדמה מקבלת את האור של התפילות הכוונות והעשייה של כולנו, וחוזרת לכוחה, היא שבה ומצמיחה יופי של פריחה, וגידולי ברכה.

החלקיק שבחרתי מסתיים בשורה החזקה, והדברים מיוחסים לחקלאי: ", ומבין שאם לא נתן תנאים לגדילה, לא תהיה צמיחה. " החקלאי יודע זאת, כמו כל אחד מאיתנו, ללא תנאים לגדילה, לא תהיה צמיחה. בואו ניתן, נוסיף וניתן לאדמה את מה שהיא באמת צריכה תנאים לגדילה.


מלאכה:

(כלומדות ימימה, אנחנו מוזמנות לכתוב מתוך מה שקראנו, ממה שהבנו, ממה שעלה בנו מול החלק), אז את מוזמנת לנסות

  1. רשמי לעצמך אילו תנאים לגדילה האדמה צריכה (את תחליטי על איזו אדמה מדובר, ועל איזו צמיחה)
  2. רשמי לעצמך אילו תנאים לגדילה את צריכה.



תמונות:

גם בחירת התמונות אינה מקרית. אילו תמונות שצילמה מרינה פורמן לוי, שהיא לא רק צלמת חקלאות מחוננת וחברה, אלא אמנית נשמה. היא מצליחה בעזרת העדשה שלה לתפוס ולהעביר לנו מה שאלוהים התכוון כשהיה עסוק ביצירת יופייה של הבריאה. היא מסתובבת ומצלמת עכשיו בנגב , ונתנה לי את הזכות להשתמש בשתיים מתמונותיה.

1. כלנית צומחת בבארי. חורף תשפ"ד.

2. בשדות  קיבוץ רעים נפתחים התלמים המעובדים ומחכים לזריעת תפוחי האדמה. חורף תשפ"ד.


תודה למרינה, ושכולנו נראה ימים טובים של צמיחה ברכה ופריחה. ימים של יותר נטיעות ופחות טעויות.

שיתוף הפוסט

המשיכו לקרוא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעוניינים לקבל עדכון במייל כשמתפרסם פוסט חדש?

מעוניינים לקבל עדכון במייל כשמתפרסם פוסט חדש?