כוח מיותר כמו יבלית לגינה פורחת

התיישבתי הערב, כמו במרבית ימי השבוע האחרון להכין את החומרים אותם אלמד בשנת הלימוד הקרובה, שתיפתח מיד אחרי החגים (בשבוע של ה 19.10.25),

[ההרשמה לקראתה בעיצומה, ואם יש לכם עניין , סקרנות או שאלות, אשמח לשוחח אתכם ולהסביר לכם כל מה שרק תשאלו]

לתומי, מצאתי את המשפט הזה של ימימה, שכמו מרבית המשפטים שלה, מצד אחד מצליח להצחיק אותי מאוד ב"ימימאיות" שלה, ומצד שני פשוט מדייק אותי ואת המציאות.

למרות שאנחנו ממש "רגע לפני החגים", המשפט הזה מופיע ב"חלק לאחרי החגים", אבל הרגיש לי מאוד נכון להציג אותו בפניכם דווקא עכשיו, עם החגים עוד נתמודד.

אז מה אומרת לנו ימימה?

קודם כל, היא מזכירה לנו את העובדה הפשוטה שלמדנו כל חיינו, שלא את הכל ניתן לפתור בכוח. הכוח חשוב, וחשוב שיהיה אותו, אבל הוא לא חזות הכל. תמיד לימדו אותנו שנכון וחשוב לדעת לרסן את הכוח, ובעיקר שכדאי להשתמש לצד הכוח גם במוח. אז היא אומרת חד משמעית לנו כי כוח הוא מיותר, כמו יבלית.

היבלית עצמה דורשת התייחסות מיוחדת. זה לא סוד שאני דור שלישי בנהלל. כאן נולדתי וכאן לשמחתי אני מגדלת גם את נכדיי.  חלק מהחינוך בכפר אותו ספגנו הלכה למעשה כילדים בכפר, עם הרבה דוגמה אישית, היה לעבודת האדמה. הטורייה והמעדר לא היו קישוט דקורטיבי , אלא כלי שבני הדור הראשון, וגם השני השתמשו בו באופן תדיר כדי לעקור כל עשב שוטה שנקרה על דרכם. אבל מעל כולם הם נלחמו מלחמת חורמה ביבלית. היבלית כונתה בפיהם : "עשב נבזה", (אני ממש שומעת את המילים..) זאת אומרת בסולם העשבים הרעים (או השוטים, אם תרצו) מהיבלית היה קשה מאוד להיפטר, היא חזקה ושולחת שורשים מסועפים שנאחזים היטב באדמה.  לכן, יבלית זה רע. וכשימימה אומרת: "כוח מיותר כמו יבלית" זה כבר לא משנה מה המשך המשפט. יבלית זה רע, וגם כוח. בטח ובטח כשהיא מדברת על גינה פורחת, רק יבלית חסרה לה, וזה מה שעושה הכוח.

בהמשך המשפט אומרת ימימה כך: " כוח מיותר כמו יבלית לגינה פורחת אולי היא נחוצה כדי להפריד בין אשר פורח ירוק נפלא". וזה עוד משהו שאני כל-כך אוהבת בימימה-"הכרת הטוב". הלימוד מאפשר למצוא בכל דבר את הטוב. אז גם ליבלית ה"רעה" היא מצאה תפקיד יפה וטוב, אולי היא קיימת, רק כדי להדגיש את הטוב והיפה בירוק ובפורח, וזה כבר טוב. (חבל שאני לא יכולה להגיד את זה לסבא וסבתא, מעניין אם זה היה מרשים אותם..)

דבר נוסף שאפשר להתרשם ממנו במשפט הקצר שהבאתי, הוא דווקא הדרך בה מוצגים דבריה של ימימה. כמו שכאן בא לנו לשאול איפה הפסיק, או הנקודה, כך נראית השפה במרבית החלקים שלה. ימימה דיברה בשפתה המיוחדת, התלמידים כתבו את דבריה, ובהמשך הכתיבו ללומדים שלהם. כלומדת מתחילה, מצאתי את עצמי שעורים שלמים מנסה לפסק נכון את החלק, כשלכל סימן עשויה להיות משמעות להבנת החלק כולו. כיום, מרבית המורות מפסקות את החלקים, וגם מגישות ומנגישות את החלק ומניחות אותו לפני הלומדות בשיעור (כך גם אני עושה) , אבל לך תדע אם ירדת לסוף דעתה של ימימה . בשיעורים, אנחנו מנסות להסביר ולבאר את הסתום והנסתר, ולמצוא משמעויות בדבריה המורכבים.

זהו. אז אם הגעתם איתי עד פה. המשפט הזה ממש התאים לי היום. אני מקווה שגם לכם, ואם בא לכם להעמיק ולהיכנס  לתורתה המיוחדת של ימימה, שמצליחה למצוא משהו טוב אפילו ביבלית, דברו איתי.

אני בעיצומה של ההרשמה לשנת תשפ"ו שמשלימה את קבוצות ה"ממשיכות" שלי, בלומדות מתאימות, שלמדו בעבר ורוצות לשוב וללמוד,  ול"מתחילות" שרוצות להתחיל ללמוד מההתחלה.

אני כאן עבורכם לכל שאלה והסבר.

[מירב 052-3490952]

דברו איתי!