מה קשור סוס לתיקשור?

לפני מספר שנים, הסטודיו שלי ,  "בדים מדברים" שכולו מוצרים רכים וצבעוניים מבד לילדים ותינוקות , היה ממוקם בדירת חדר קטנה ונעימה בחצרו של אחד מהמשקים האחרים במושב.

באותה תקופה, בכדי לקדם את העסק השתייכתי לקבוצה שנקראה "כישורי אמהות" או "קישורי אמהות", קבוצת נשות עסקים, שהן גם אימהות, שנפגשה אחת לחודש בכדי לקדם כל אחת את העסק שלה, ובמקביל לעזור גם לקדם את עסקי האחרות. היתה זו קבוצה נעימה ומיוחדת, עם נשים שהיה כיף חשוב ולפגוש אותן. בכל מפגש, ניתנה הבמה להצגתה של עוסקת אחת או שתיים בצורה רחבה ומעמיקה יותר.

ביום חמישי אחד, הפגישה התקיימה במהלך שעות הבוקר בדירתה של אחת הנשים ביוקנעם. סגרתי את הסטודיו היטב, וגם נעלתי, לקחתי איתי את העוגה שהכנתי מבעוד מועד, ונסעתי לפגישה. לאחר שהתהלכתי לא מעט עם המגש החד- פעמי ביד, וחיפשתי את הכתובת, הגעתי לדירה שלאט לאט החלו להתכנס בה הבנות. השולחן התמלא בכל טוב, ולאחר ששבענו והותרנו, התיישבנו לפעילות המתוכננת. הפעם, אחת המשתתפות, שבדרך כלל הציגה את תחום עיסוקה כזמרת, וגם שרה יפה, אמרה שהיא החלה לעסוק בתיקשור, והיא רוצה להתנסות עלינו.

מעולם לא האמנתי בתיקשור, או נחשפתי אליו, וגם היום אינני מאמינה, אבל זו היתה הפעילות שהיא הציגה, אז מתוך נימוס ותחושת מחויבות, התיישבתי עם הרגליים אל תוך המעגל, והלב והראש מחוץ לו וחיכיתי לראות מה יתרחש . הבחורה-המתקשרת נטלה ספר תנ"ך בידה, והתחילה למלמל כל מיני מילים, שאלה כל מיני שאלות, ובאופן מפתיע ולא ברור. התחלנו להאזין, ואחת אחת בתורה, נתפסה אל המילים, סובבה את כל הגוף אל תוך המעגל, ומשהו נגע בה.

ואז, היא הגיעה גם אלי, והתחילה להגיד ולשאול.  אחרי מספר מילים אמרה לי: "אני רואה בסטודיו שלך סוס". צחקתי, ואמרתי שלא ייתכן. ואילו היא מתעקשת שהיא רואה סוס, ואני מסבירה לה שהסטודיו שלי הוא של בדים, שמיכות וכריות, אין סוסים. והיא שואלת אותי:" אז אולי יש לך קשר לסוס? "ואני מסבירה לה ולקבוצה, שכבר במשימות בר- מצוה בכיתה ז', עשיתי את עצמי חולה מרוב פחד, ביום שהמשימה היתה רכיבה על סוס. אין שום קשר ביני לבין סוסים. והיא לא מרפה:" אני רואה סוס, אולי יש על אחד הבדים שלך הדפס של סוס? " אני סוקרת בראש את כל מלאי הבדים ,חושבת על פיות, נסיכות, לבבות, אבל לא סוסות. פשוט אין. והיא לא מוותרת: "אז אולי יש הטבעה של סוס על ידית של כפית, או על ספל?"  לא אמרתי.

בסוף לאחר שהרהרתי על כל הסוסים בחיי, אמרתי לה: "תראי, כשהייתי ילדה קטנה, חבר של אבא שלי, צילם אותי על סוסה" כאן מגיע הסבר לקוראיי המקומיים, וגם לאלו שלא. שימיק, שמעון שלוי ז"ל, שהיה צלם חובב, וגם חבר של אבא שלי, היה מוציא אותי מידי פעם בשבת לצילומים. כנראה הוא חשב שנכבוש יחד את הוליווד. פעם הצטלמתי עם סוסתו "וירגיניה", פעם עם ילדים נוספים מצוידת במטריה שחורה, כובע קש גדול ,ושדות שיבולים לפני קציר. חדי העין יבחינו גם בתמונות, שלא הייתי אמיצה בענייני סוסים גם אז… ונדרש סיוע לוגיסטי מעבר לשיח במהלך הצילום עצמו.  המתקשרת, מיד אמרה: "את רואה, אמרתי לך שאני רואה סוס, תגדילי את התמונה, ותתלי בסטודיו".

באותה שבת, באה אלי אורחת, שכן האמינה  בתיקשורים. במהלך שיחתנו חלקתי איתה את החוויה, שכפי שסיפרתי, הסוס היה רק חלק ממנה. לאחר כמה שעות, הלכנו לבקר בסטודיו שלי באותה חצר, כדי להציג אותה בפניה.

ומה אנחנו רואות מרחוק, עוד לפני שנכנסנו אל תוך החצר? נכון, לא את המתקשרת, אלא סוס יפייפה, ולא לבד, אלא עם בעליו, בעל המשק, והוא רץ וצונף קלות במכלאה בפינת החצר. חייכנו אחת אל השנייה ואמרנו: "הנה, אז זה הסוס מהתיקשור". אמרתי לכם, אינני אוהבת סוסים, אבל ההוא, באמת היה מיוחד. התקרבנו אליהם. המארח שקלט את שיחתנו, שאל במה העניין, וסיפרנו לו בחיוך קל  על המתקשרת ודבריה.

נפרדנו לשלום והלכנו הביתה, ועוד ישבתי ודיברתי עם האורחת שעות ארוכות בביתי. ירד הערב, הטלפון שלי מצלצל, ועל הקו, לא המתקשרת, ולא הסוס, אלא בעל המשק. אני תוהה בליבי מה הוא מחפש אותי במוצאי שבת, ועונה לו. הוא שואל אותי בעדינות: "מירב, תגידי, באיזה שעה היה התיקשור שאת והאורחת דיברתן עליו?" עשיתי חישוב זמנים קל בראש, ואמרתי לו:" ביום חמישי, באחת עשרה וחצי בבוקר". ואז נעשה לרגע שקט בקו, והוא אומר לי: "תשמעי, קיבלתי את הסוס כמתנה בהפתעה , הביאו לי אותו לחצר בערך באחת עשרה וחצי. רציתי לשטוף ולנקות אותו, והחלטתי לא לשטוף אותו בגידרה , כי הוא היה מתלכלך מהבוץ והזבל שהיו שם,  לכן לקחתי אותו לרחבת הדשא שבין הבית והסטודיו שלך, ושם שטפתי אותו. במהלך כל השטיפה הוא התרומם מידי פעם, וניסה ללכת אל החלון של הסטודיו שלך, כשמשכתי אותו מהחלון, ניסה ללכת אל הדלת, ודחף לשם את ראשו, זה נראה שהוא ממש התעקש להיכנס לתוכו"

נשבעת לכם, אני לא אוהבת סוסים, ולא מאמינה בתיקשורים, אבל כשהיא ראתה סוס אצלי בסטודיו, הוא באמת היה שם.

מאז, התמונה הזו, שלי על הסוס, שצילם שימיק,  תלויה אצלי בחדר העבודה. כמו שאמרה המתקשרת, כשסיפרתי לה למחרת את הסיפור: "סוס, זה הצלחה וכוח, והוא מלמד שאת בדרך הנכונה". אז  מי אני שאתווכח עם מה שהיא ראתה?

צילום הסטודיו-יאיר המר

צילומי הסוסה-"וירג'יניה"- שמעון שלוי ז"ל (שימיק)

בצילום הפותח, אני על הסוסה. התמונה הרחבה יותר בתחתית הפוסט מראה גם את ניר חן ז"ל, ששומר על הסוסה מתוך השיח

הפוסט פורסם לראשונה בשינויים קלים ב"סלונה" ב- 28.11.2017 בשינויים קלים