בערב האחרון של חופשתנו הקצרה ברודוס, אחרי שכבר ראינו הכל, ועשינו הכל, החלטנו לאמץ המלצה קטנה באחד ממדריכי הטיולים, ולגשת לחנויות בחלקה החדש והמודרני של העיר, כי כתוב שיש בהן מוצרים מפירמות טובות, במחירים טובים. התחלנו להסתובב, לא ממש יודעים מה אנחנו מחפשים. אבל מסתבר שמצאנו.
ראיתי שלט המכריז על הימצאותה של חנות ללבני נשים, פירמה טובה, שאני קונה גם כאן (נשבעת לכם שזה לא פוסט פרסומי…לא גלוי ולא סמוי). נכנסנו, כבר הסברתי לכם שלא מיהרנו לשום מקום. וידענו שהעיר העתיקה והקסומה תחכה לנו בשקט למפגש סיום ופרידה.
החנות, קטנה ואינטימית, מלאה בלקוחות, גם תיירות וגם מקומיות. עד כאן, הכל נראה רגיל לגמרי. בגדי ים תלויים על סטנד במרכז החנות. כרזות צבעוניות של דוגמניות חטובות עם הדגמים הכי הכי בנופים אקזוטיים על הקירות….רק שאחרי הדלפק עומד גבר. ולא סתם גבר, אלא גבר נאה , מקרין גבריות נינוחה ב"לוק" אירופאי, ומנהל את המקח והממכר עם לקוחותיו הרבות ביוונית שוטפת. על פי שפת הגוף, נראה שכולם בטוב.
יצא לי במהלך השנים להיכנס לחנות לבני נשים, ולראות גבר נכון לשרת. בדרך כלל הוא בעלה או אחיה של המוכרת. יושב מאחורי הקופה, או בחזית החנות, ואילו היא עושה את המדידות בתא האחורי. חיכיתי כמה דקות שהיא תופיע, ולא הופיעה כל מוכרת. אז הצצתי בעדינות לכוון תאי המדידה, אבל גם שם לא ראיתי שום מוכרת. כל מה שרציתי זה מוכרת בכדי שאוכל להסיט קלות את כתפיית השמלה שלי, כדי שתזהה את דגם החזייה, שלא זכרתי את שמו, ותגיד לי אם יש להם בחנות, או אין. עמדנו שם עוד כמה דקות, ולא היתה כל מוכרת…אבל אני כבר נכנסתי לעניין. שאלתי את המוכר החביב בחיוך הכי גדול שלי ובאנגלית הכי יפה שלי : " ?Where Is The Lady" בטוחה שאקבל תשובה כלשהי. אך מה שקיבלתי היה פרץ של צחוק מתגלגל . באנגלית נעימה ורהוטה אמר לי המוכר : "Ther Is No Lady" והוסיף מחייך : "אני פה, את חושבת שיש משהו שעוד לא ראיתי?", לפי החיוך שלו, באמת נראה שהוא ראה הכל.
הסתכלנו אחד על השני, לא אני והוא, אלא אני ואישי, ואמרנו בלב: "נו, מה יכול להיות, אנחנו כבר פה" עיר זרה, ארץ רחוקה… ,ובאמת, המוכר נראה מאוד חביב. ולפי איך שהתנהל עם המקומיות, נראה היה שהוא מבין עניין. התקרבתי אליו, הסטתי קלות את כתפיית השמלה , וכמו באיזה משחק טרוויה "על זמנים"…הוא מיד נקב בשם הדגם, במידה הנכונה, ציין את הגוונים הקיימים בדגם הזה, ותוך רגע נפנה אחורה אל ארון המגירות כמו שיש בכל חנות חזיות, חיטט בידיים מיומנות, בתוך הקופסאות השונות, שלף והניח לפני על השולחן בדיוק את מה שחיפשתי.
כשהגענו לשלב התשלום, הבנו שהוא ההפתעה האמיתית בסיפור הזה. שאלתי: "כמה?" הוא אמר: 15. אני חשבתי ש-50, אז הוא כתב לנו על פתק, הציגו מולנו, ומיד שאל "אתם מישראל?" והסביר לנו שפער התווך והמכס בישראל מייצר את ההפרש התהומי במחיר. הוא שאל בחיוך אם אני רוצה 12 יחידות, סיכמנו על שתיים. אפילו שלב התשלום לא כאב. בחיים לא קניתי חזיות באיכות כזו במחיר כזה.
אחרי ששילמנו, שאלנו את השאלה המתבקשת מאליה: "מה הסיפור?" ידידי היווני נמתח מלוא אורכו ואמר: "אני בן 55, ובמקצוע 56 שנים". אמו היתה מקימת ובעלת החנות, וזוהי הפרנסה המשפחתית כבר לאורך שנים רבות. עוד בהיותו ברחם אימו ספג את סודות המקצוע, ולמד לעשות את זה נכון. הוא רכש השכלה אקדמית ותואר במנהל עסקים באוניברסיטה באנגליה, אבל יודע ממה באה הפרנסה, ונראה שהוא עושה את זה יפה מאוד. הוא הביע תקווה שגם בנותיו יחזרו לעבוד בעסק המשפחתי, אחרי שישלימו את מסלול ההתבגרות ,ההתפתחות והלימודים שלהן.
הוא הסביר שהקושי העיקרי של גבר בחנות חזיות, זה כיצד לדבר עם הלקוחה בגובה העיניים ולא בגובה החזה. הוא פיתח מיומנות יוצאת מן הכלל, שגם הדגים לנו אותה. כאשר נכנסת לקוחה בפתח החנות, הוא מתבונן עליה, וכבר יודע בדיוק מהי המידה אותה היא צריכה. עכשיו הוא רק מחכה שהיא תפנה אליו, ותשאל שאלה או שתיים נוספות, ואז הוא יודע מה לתת לה שיקלע לטעם ולצורך שלה. היו עוד כמה דברים שהוא הסביר לנו, אבל אי אפשר לחשוף את כל סודותיו המקצועיים, זה הרי נושא אינטימי, לא?
היקום כנראה הרגיש שמאוד נחמד לנו יחד, לא נכנסו לקוחות חדשים להפריע לנו או לבקש את עזרתו , ובמשך כמעט שעה עמדנו ושוחחנו, גם על "גבר בחנות לבני נשים", אבל לא רק. שיחה נעימה, מעין "שיחת סיכום" לחופשה הקצרה. כמו שכבר סיפרתי לכם בעבר , אנחנו מאוד אוהבים לשוחח עם מקומיים. קיבלנו ממנו הזמנה להתארח בביתו בראש השנה שלו. אני לא יודעת אם נלך על זה, אבל בפייסבוק אנחנו כבר חברים.
כשעמדנו לצאת מהחנות, הוא הושיט לי את כרטיס הביקור שלו, ואמר שהוא שולח סחורה לישראל, אם רק ארצה. הכרטיס אצלי, אם מישהי תרצה, אשמח לשתף אותה . לי ברור שכשאצטרך, לא אבקש שישלח לי, אלא אשמח לנסוע לרודוס, לחנותו של "מוכר החזיות היווני שלי" . מעבר לאהבתי לאי רודוס, פער המחירים יכסה את עלות הטיסה… וגם, מעולם לא זכיתי לשרות כל כך נעים, ענייני אדיב ומדויק בחנות חזיות.
הפוסט פורסם לראשונה בשינויים קלים ב"סלונה" ב 10.10.2017