עוף בקוקה-קולה

למרות הכותרת המעט מבטיחה של הפוסט, או שלפחות נשמעה מבטיחה מאוד לפני ארבעים שנה, אני כבר מבהירה, לא תקבלו כאן מתכון לעוף. אבל אני מבטיחה שתקבלו כאן סיפור טוב, עם כמה מתכונים לחיים.

אחד הסיפורים שתקבלו הוא על בחור צעיר שזכה לעשר דקות התהילה שלו, באחת מתוכניות הטלוויזיה, כשעוד היה ערוץ יחיד ואחיד, בשל מתכון ייחודי שהמציא, בו הושרה עוף בקוקה-קולה והופך למעדן קולינרי. אם אודה על האמת, לא כיום, וגם לא אז, המתכון לא עורר בי התרגשות יתרה, שכן בהיותי חיילת, וזו התקופה שעלייה אנו מדברים, או אם נדייק, יום השחרור שלי מצה"ל וההצבה לשירות מילואים,  הייתי צמחונית טבעונית, כך שלא עוף עניין אותי, ובטח ובטח לא מתכוני בישול שהתייחסו אליו. אם אודה על האמת, גם הבחור המדובר, זה שזכה לפני ארבעים שנה לעשר דקות התהילה שלו, ושב וזוכה בעוד כמה כאלו כאן בגללי, ויש לי תחושה חזקה, אם כי לא מבוססת על נתונים עדכניים, שגם הוא היה שמח לשכוח אותן, לא הרשים אותי כל-כך גם אז .

עכשיו אתם בטח כבר מאוד סקרנים איך הסיפור שלו, והסיפור שלי נפגשים, וכפי שאתם בטח כבר מבינים, לא בשמחה יתרה. האמת, עד לפיצוץ הבלתי נמנע, אני דווקא הייתי די שמחה. היה זה היום בו השתחררתי משרותי הצבאי. יצאתי מהבקו"ם כאזרחית גאה, לבושה באזרחי, בגינס ה"רנגלר" הכי מחמיא שלי, חולצת "טי" צבעונית שנראתה לי מאוד חתיכית, ונעולה בזוג סנדלים "תנ"כיים", כמו שנקראו אז הסנדלים עם שני הפסים והאבזם ,בהם התהדרו כל המושבניקים, הקיבוצניקים, ואלו שרצו להראות כאלה.

לשמחתי הגדולה הצטרפה העובדה שיום קודם, כשנפרדתי מחבריי ליחידה וממפקדיי, (כן, לא היתה לי חופשת שחרור) הם הבטיחו לי שכהערכה על התפקוד שלי, אשובץ לשירות המילואים ביחידה עצמה. כן, בזמנו גם נשים עשו מילואים, עד גיל 24 או עד החתונה, מה שיבוא קודם. מאוד שמחתי על ההבטחה להצבה, שכן ידעתי שהרבה חברות שלי, גם קצינות, הוצבו לכל מיני תפקידים מוזרים כמו בדיקות גוף לנשים במעברי הירדן, או לווי תלמידיי תיכון, כגננות, במשימות של בניית ביצורים ומילוי שקים, ושמחתי שמקומי מובטח, ביחידה שהיתה לי כבית.

אני לא יודעת איך זה עובד כיום, אבל אז הגעתי ישר מהבקו"ם עם מעטפת מסמכי השירות שלי ל"מקשר"ר" -מפקדת חיל -הקשר אליו השתייכתי, לשיבוץ מילואים. בחיל הזה, ששרתו בו הרבה מאוד בנות היו מעט מאוד קצינות  (ובינינו, כאחת שעברה את מסלול הקצונה בחיל , לא מתוך "אהבת מרדכי" או הקשר, אלא מאמונה תמימה, שהוכחה כשגויה מאוד, שהיציאה לקצונה תוציא אותה גם מהחיל, אני מבינה מאוד למה)

 וכך אחרי שרות מכובד שכלל גם תקופת קבע, ועבודה כקצינת מבצעים במפקדת פיקוד הצפון עם קצינים בכירים, רמי דרגה ומעלה ואתגרים ביטחוניים ומקצועיים נכבדים, מצאתי את עצמי מתייצבת במשרד קטן ב"מקשר"ר" לשיבוץ למילואים, והמפקד האחראי בשטח הוא לא אחר מאשר  אותו הסמל מבשל העופות בקולה. לא מייד זיהיתי את פרצופו המוכר מהשידור ההוא בו הסביר והדגים, אבל היות שכפי שתבינו התהליך התמשך, ללא ספק התמשך מידי, ובינינו, זה כבר לא היה  על חשבון הפז"מ הדופק, אלא מול החופש שלי להתחיל את חיי, והתוכניות שתיכננתי להמשך אותו היום בתל-אביב, הרמתי את ראשי, ואולי מעט את קולי, ואמרתי: "באתי להצבה למילואים" . הוא מיד ענה לי בקול סמכותי מאוד, השמור לסמלים שמחזיקים מעצמם, בטח מול חדר מלא בנות נרגשות ורועשות: "שבי בשקט, וחכי". ביני לבין עצמי חשבתי שהוא בהחלט יכול היה לדבר אלי קצת יותר בנימוס, לא כי אני קצינה במיל', אלא כי אני בן- אדם, אבל הוא חשב אחרת.  "תשמע" אמרתי לו בעדינות, והוא שוב היסה אותי בביטול רב. אודה שבמהלך השירות הצבאי שלי נתקלתי בהרבה מצבים של התייחסות לא נעימה בכלל , וכאשה בפרט, אבל הוא הגדיל או שאני כבר הייתי מחוץ למשחק. ניסיתי לפנות אליו שוב. אולי הרגשתי איזו אחריות קצינית, בכל זאת סגן מיל' בטריקו קל, אבל עדיין הדרגה הבכירה בחדר, והוא קשוח מולי, כמו שלא היה אפילו מפקד קורס הקצינים שלי כלפי, והוא היה.

לאט לאט, התחלתי להבין את הסיטואציה, והיות שממילא כבר הייתי תקועה שם בלי מוצא נראה באופק , אז גם התחלתי ליהנות ממנה, ואודה בפניכם על האמת, גם למקסם אותה בהנאה לא קטנה . בעיקר כי הבנתי שהוא לא יודע שאני יודעת שהוא  מש"ק העוף בקולה. וגם כי הבנתי שאין לו שמץ של מושג שאני קצינה שמחכה לשיבוץ, ולא אחרונת החיילות הזוטרות. לא שלא כיבדתי חיילות פשוטות, לעיתים אפילו הערכתי אותן מאוד, בעיקר על העובדה שלא התפתו כמוני, לסיטואציה המורכבת הזו של להיות קצינה בחיל הקשר. וברצינות, ללא גרגר הומור, כי באמת ובתמים לא חשבתי שיש ביננו הבדל כלשהו, והאמנתי שכולנו ראיות ליחס אנושי ומכבד כנשים וכבני-אדם .  אבל כל מי מאתנו שהיה בצבא, יודע שבשפה הצבאית, בכל זאת יש הבדל, ומעמד מעט שונה לקצינים. ואולי משום שהייתי קצינה, נחשפתי אליו פחות משלב מסוים במהלך השירות. וכך ככל שמש"ק העוף בקולה, זה שאמון על שיבוץ בנות ליחידות המילואים התנהג מגעיל, ככה "נכנסתי למשחק".

לבסוף כשהגיע תורי לראיון האישי איתו ,הוא עטה את פרצופו החשוב וחורץ הגורלות , פשט את רגליו הארוכות מתחת לשולחנו המשרדי הקטן, עמוס הניירות והרשימות. ואמר לי: "עכשיו דברי", ואילו אני אמרתי לו :"אתה צריך להפנות אותי הלאה " והוא אמר לי בהרבה ביטחון עצמי : "אני קודם כל צריך לראיין אותך ולראות למה את מתאימה" אבל היות שכבר "נכנסתי למשחק", המשכתי להחזיק בידי את מעטפת השרות שלי הפוכה בכוונה, כך שהוא לא ראה את השם, המספר האישי וחשוב מזה, את הדרגה. כשפקד עלי בתקיפות בלהט השיחה, להניח אותה על השולחן, הנחתי אותה כך על השולחן, עם הנתונים החשובים כלפי מטה, וחייכתי לעצמי.

הוא מבחינתו המשיך את גינוני הגדולה שלו, ואני אמרתי לו בעדינות : "תראה, הכל קצת מיותר, אני ממילא חוזרת ליחידה ממנה באתי", והוא המשיך בשלו ובקולו התקיף :" מי את חושבת שאת ,שתגידי לי לאן את הולכת" ואני אמרתי לו בשקט שהמפקד הבכיר הזה ביחידה שלי (אלוף -משנה), דיבר עם המפקד הבכיר הזה ביחידה שלו (לפחות רב -סרן) , והם סיכמו שאני מוצבת לשם. וכמה שהוא תקיף, ככה אני תמימה, ואומרת דברים עניינים, שמרגע לרגע נשמעים לו רק עוד פחות הגיוניים.

אבל אתם מבינים שבסוף היתה פריצה, כי הבחור שהמציא מתכון לעוף בקולה, וגם התראיין על כך בטלוויזיה, היה מספיק נבון בשלב מסוים, אם כי מאוחר,  כדי להבין שהוא לא מבין כלום, וכך תוך כדי דיבורו התקיף, הוא קירב אליו את המעטפה, הפך אותה בעדינות אל פניו, כאילו שהוא הופך בתנור את העוף המבעבע ברוטב הקולה, ואז נמתח באחת לדום בכיסאו. ולא תאמינו, אבל גם הניף את אמת ידו אל מצחו הצדיע, ואמר מבוהל :" הא, את קצינה!"

וכאילו שהוכש על- ידי נחש באותו רגע, מיד השתנו טון הדיבור והסגנון, וכג'נטלמן אמיתי הוא קם ופתח בפני מספר דלתות, והכניס אותי מתנצל ארוכות למי שמשבץ קצינים, מסביר מבוהל לעצמו בעיקר, שהוא לא רגיל לראות קצינות משתבצות למילואים, כאילו שזה באמת משנה משהו.

הרבה שנים עברו מאז הרגע ההוא, אפילו מילואים יצא לי לעשות במלחמת לבנון הראשונה באותה יחידה בה שירתתי ואליה שובצתי, שלא בזכותו, אבל את פרצופו הנדהם, אני לא יכולה לשכוח, כמו את שמחתי הקטנה להשתחרר מהצבא, מערכת שלא עשתה חיים קלים, לאף אשה כאשה.

ראיתם, לא נתתי לכם מתכון לעוף בקוקה- קולה, אם כי, מצאתי הרבה מתכונים כאלו ברשת במהלך חיפוש התמונות לצרף לפוסט. לא כי אני צמחונית או טבעונית. כבר הרבה שנים שאני אוכלת גם בשר. אבל אני מקווה שנתתי לכם מתכון שמדגיש ומזכיר שכולנו בני-אדם, ואיך נכון להתייחס בנימוס, בכבוד ובהגינות אל כל אדם כאדם.

_____________________

תמונות הקוקה קולה מתוך "ויקיפדיה"

תמונת העוף בקולה מתוך האתר הנפלא של "ניקי ב" שכל מה שהיא ממליצה, אני עושה ומצליחה. אם כי אני מתוודה שעוף בקוקה קולה טרם ניסיתי

תמונת מסדר הסיום של קורס הקצינים שלי, היא ממאגר התמונות שהקורס צבר בשנתיים האחרונות. לא קשה למצוא אותי שמה באמצע, עם כל המטר וחצי שלי

הכרזה, מהרשת, אין כמו גיוס נשים לצבא, לשמחתי מאז ועד היום, השתנה הרבה ביחס אל נשים בצבא, ואני מקווה שעוד יוסיפו וישתנו דברים