פוסט חופשה-ממש כמו הקורונה

הבלוג, ממש כמוני וכמו הקורונה נוטלים להם חופשה קצרה, שאולי תתארך.

הבנתי שבאופן מעט מוזר יש קשר מעניין בין שלושתנו, היא, זאת אומרת הקורונה, החליטה לצאת לה לחופשה, קצרה או ארוכה, אין לנו מושג. ברור שאנחנו מתפללים שהיא תאריך את החופשה שלה בעוד כמה חל"תים, ולזמן בלתי מוגבל ועד שתעלם לה בכלל מן העולם. בזה אין לי ספק שאתם מסכימים איתי.

בעקבות החופשה שהיא נטלה לעצמה, ועל ידי כך, היא החזירה את חיינו להרגיש לרגע שבינתיים מתארך ומתמשך לו, מעט יותר שפויים, משוחררים, קצת יותר נורמליים, ונזכרים בחיים שלנו, כפי שהיו פעם, גם אני החלטתי ליטול לעצמי חופשה קצרה, אחרי הכל, כרגע הכל בעולם הרחב הולך ונפתח, אבל לך תדע אם ייסגר שוב, מתי זה חלילה עשוי להתרחש, ואם ייסגר, לכמה ייסגר. אז על פי התכנון,

אז כפועל יוצא מזה שאני יוצאת לחופש, גם הבלוג נוטל לו חופשה קצרה.

מתי הקורונה תשוב, הרי "המומחים" מבטיחים לנו שתשוב, אין לנו מושג, וגם לא באיזו תצורה תופיע.

אני מתכננת לשוב מהחופשה בעוד שבועיים, ולא נראה לי שבמהלכה אשנה תצורה או וריאנט שלי עצמי, ואהפוך לבלונדינית חטובה, כותבת עוד יותר שנונה  או אישיות חשובה, אבל לך תדע…"היו מקרים", כמו שמחר אשמע את ההוא מהביטחון של אל-על אומר, ואחרי כל כך הרבה זמן שהיינו, כולנו "אסירי ציון" מחוסר רצון, אולי אפילו איהנה מזה.

הבלוג לעומת זאת החליט, ואני תומכת בו תמיכה מלאה, ועומדת מאחוריו , שלאחר כמעט חמש שנים של הופעה בכל יום שלישי לקראת ערב, בכל מצב- רוח, בכל מזג- אויר, הוא באוויר. לקחת חופשה קצרה, מתואמת עם החופשה שלי, ובהמשך לשנות וריאנט ותצורה. לא להעלם חלילה מן העולם, אך ללבוש צורה מעט שונה

הבלוג הזה, שהענקתי לעצמי כמתנה ליום הולדתי ה 58, העביר לי ולכם את הזמן בחמשת השנים האחרונות, וככה, כמעט בלי להרגיש, אני מתקרבת ליום הולדתי ה-63 (אל תמהרו לברך, עוד יש שלושה חודשים, ובגילנו, כל יום קריטי ) , כי כמו שאמרו לנו מזמן: "הזמן עובר מהר כשנהנים". קשה להגיד שבכל הזמן שחלף באמת נהנינו מכל רגע , המציאות המציאה את עצמה במהלכה בכל- כך הרבה מישורים שוב ושוב מחדש, ואנחנו המצאנו את עצמנו בעקבותיה.

הבלוג התמודד עם המון מכשולים, קודם כל, בעזרתו, גיליתי שאני אוהבת וגם נהנית מאוד לכתוב, ועבדתי על שיפור הכתיבה והעברית שלי מפוסט לפוסט.  נושאי הכתיבה לרגע לא נגמרו, להפך, הם רק צומחים ומתפתחים, והרעיונות עולים ופורחים. הוא עבר אי אלו אכסניות פיזיות, או וירטואליות אם נדייק, בהם נכתבו הדברים , מ"סלונה" המיתולוגית, שגם אותה הכריעה הקורונה,(ולשמחתי הרבה כיוםהטקסטים שנכתבו ונשמרו בה שוב זמינים בתצורה מעט שונה לשיתופים חוזרים) , לחיפוש ובנייה של אתר עצמאי. ובשביל שלא יהיה משעמם (או מסיבות פחות "נוצצות") , גם בניה מחודשת של האתר שנבנה, כדי שיהיה עוד יותר מתאים, ועוד יותר יפה. בין לבין, גם העליתי פוסטים ב"פייסבוק", ויש לי רשימה יפה וארוכה, למען האמת, כמה רשימות, של מה צריך לעבור לאתר, מאלו ומאלו, רק משום מה, עוד לא מצאתי את הזמן לעשות את זה . לקחתי על עצמי באהבה מחויבות נפלאה, להיות איתי ועם הבלוג, ואגב כך גם איתכם ממש כמו שעון, אחת לשבוע. לעיתים, הרשתי לעצמי ל"זייף" קצת, ולהעלות פוסט ישן, או ממוחזר, אבל תמיד תמיד בנושא.

ועכשיו, במחשבות של רגע לפני חופשה, ומי יודע אילו מחשבות עוד תביא החופשה, החלטתי לשנות. למודאגים, זו לא הודעה דרמטית של פרידה, אלא שינוי, או אם תרצו וריאנט חדש. החלטתי לעשות אי אלושינויים.

ראשית, אני מצהירה שאמשיך כל הזמן לאסוף חומרים וגם לכתוב, כי אני נהנית מזה מאוד, ונהנית לא פחות לראות (כן אני רואה) כל שבוע, ברגע ההפצה, וגם במהלך השבוע את כמות האנשים שנכנסים וקוראים את הפוסט, וכשיש קוראים שכותבים לי תגובות והתייחסויות בכל אחת מהמדיות, אין מאושרת ממני.  רק לא אתחייב ליום, שעה ומועד קבוע. אז מי שממש חיכה במתח בשלישי בערב, יכול לשחרר. הפוסט יעלה כשיתאים לו. אולי יעלה שלוש פעמים בשבוע, אולי אחת לשלושה שבועות, ואולי שלוש פעמים ביום.

אני לא צריכה להסביר שבמחויבות קבועה ליום ושעה, יש יתרונות ויש חסרונות, הן מבחינת הכותב והכתיבה, ואולי גם מבחינת הקוראים, אז בהחלט גיליתי התמדה ודבקות במטרה, ואולי אפילו חתירה למגע. הבלוג, ממש כמו שהבטיחה לי המנחה לפני מספר שנים בקורס הבלוגריות הוא ממש "משנה חיים". הבלוג הזה יצר מפגשים, הכרויות, מציאת אנשים נפלאים מהעבר, עשיית חסד, הבעת ביקורת (עדינה בדרך כלל, ולעיתים כשנדרש גם מעט נוקבת), תיעוד מציאות משפחתית, קהילתית, כלל ישראלית,  רישומי עבר וליבון סוגיות היסטוריות, והכל תמיד מתוך התמקדות ורצון לעשות טוב, ומעל הכל, הוא עשה ועושה לי טוב.

בקיצור, כלום לא השתנה במהות, רק בטכניקה. ואולי דווקא החופש הזה, שאני נוטלת לעצמי , יאפשר לי להביא לכם בהמשך את כתיבתי ויצירתי לידי ביטוי, גם בצורות אחרות (רעיונות ברוך השם יש).

אז תודה לכל מי שקורא אותי, עוקב אחרי, מגיב לי, משתף את דבריי, משתתף בחוויותיי ובזיכרונותיי.

תודה שאתם פה!