המשפט של ימימה שחלקו בא בכותרת, ואליו אני מתייחסת בשורות הבאות (מופיע בשקף) הוא: "ראש השנה ראש שונה, תחשבי טוב יהיה טוב, תחשבי טוב על המחשבות הלא טובות"
את ה"ראש" של ימימה אני אוהבת, אחרת לא הייתי מתמידה בלימוד כבר יותר מחמש עשרה שנים, ולא הייתי נהנית כל-כך ללמד מחוכמתה את הלומדות שמגיעות אליי ללמוד.
(אני בעיצומה של הרשמת תלמידות לשנה הקרובה, שתתחיל אחרי סוכות).
אז היום אני מביאה עוד משהו מאותו "ראש טוב" , דרך התייחסותה של ימימה לראש השנה, כפי שמצאתי באחד החלקים ,אגב ארגון חומרי הלימוד שלי לשנה הקרובה.
המשפט מתחיל פשוט, "ראש השנה, ראש שונה". נראה פשוט וברור. בראש השנה, מתחילה שנה חדשה, הזדמנות להתחדשות, הפרדה מהשנה הקודמת וכניסה לשנה חדשה, ולכן היא מזמינה אותנו לנצל את ההזדמנות, ולהיות ב"ראש שונה".
המשך המשפט, עשוי להישמע אפילו כקלישאה חבוטה, למי שבאמת אינו מכיר את "הראש של ימימה", בו היא אומרת: "תחשבי טוב יהיה טוב". כמה שמטבע הלשון הזו נשמעת פשוטה, כל אחד מאיתנו יודע כמה זה לא פשוט. כשקשה לנו, אז קשה לנו, וכעצוב לנו , אז עצוב לנו. ובכל זאת ימימה מזמינה אותנו לחשוב טוב, כי כל הלימוד כולו, מתבסס על שינוי ההרגל האוטומטי שלנו, בו המחשבות הפחות טובות ("עומס", או "מיותר" בשפת הלימוד) קופצות בראש. היא מדברת על "להיות בסדר הנכון", ה"א' לפני הב'" כשהא' הוא "הכרת הטוב" והב' הוא "הכרת המיותר". תאמינו לי שכאשר מתרגלים את זה מספיק זמן, זה מצליח יותר ויותר, ומקל על החיים.
אבל אני מתרגשת דווקא מהסיפא של המשפט: "תחשבי טוב על המחשבות הלא טובות", שזה לדעתי מצד אחד אומנות, ומצד שני כל כך מאפשר. הרי אי אפשר להניס את המחשבות הלא טובות, הן נוכחות, קופצות ומשפיעות עלינו ועל מעשינו. לכן ימימה לא מציעה לנו להתחמק מהן, להתכחש להן או לריב איתן, אלא לפגוש אותן, אבל לא להשתכנע מהן. יותר מזה, היא מציעה לנו לנסות להכניס בתוכן מחשבה טובה, מחשבה על משהו חיובי וטוב.
אדגים את המחשבה הגבוהה שנתתי, בדוגמא הכי לא רוחנית, שלא לומר "ארצית". (דרך אגב, כך בדיוק אני גם עושה בשיעורים אצלי, מחברת את חומר הלימוד הגבוה לרגעים הקטנים והפשוטים של החיים).
זה קצת מזכיר בסגנונו את הפרסומות שמידי פעם אחת מהחברות שמוכרות לנו כרטיסי מזל וזכיות בסכומי כסף גדולים ,נוהגת להעביר לנו בתשדירים יפים ומשובבים.
נמשל יצא ככה (לא באמת, אבל בשביל הדוגמה) שאני מארחת את ארוחת החג, וצריכה לטרוח ולהכין הרבה מאכלים, קינוחים וגם להתעסק בכל סידור השולחנות וארגון הכלים (לא באמת) .
יש רגעים שיכולה להתגנב לה לראש מחשבה לא טובה, שאומרת: "יצאתי פריירית" או: "למה שוב אני", או :"למה דווקא אני", או: "למה שהיא לא תטרח קצת.." (כשל"היא" המדוברת מתווספים עוד כמה כינויים שזה לא המקום לפרט, כי אנחנו הרי חושבים טוב על המחשבות הלא טובות) אבל אז, ברגע של פיכחון ומחשבה טובה על המחשבות הלא טובות, אני יכולה להגיד לעצמי מספר דברים כמו: "איזה יופי שהחג אצלי, השנה לא אצטרך לבלות שעות בפקקים בכבישי ארצנו, חנוטה במיטב בגדיי, ומעורפלת מריחות התבשילים והמאפים שבאוטו", או: "לבשל אני אוהבת ורגילה, ממש אין לי בעיה, וזה גם מבטיח שהאוכל יהיה בטעמים שאני אוהבת, ולא בחריפות/מתיקות/מליחות/שמנוניות (מחקי את המיותר) של מישהי אחרת" (גם כאן ל"מישהי האחרת" יש בדרך כלל שם, צורה, ותיאור אישיות מקיף). אבל בואו ניקח ממש מחשבה טובה: "איזה כיף לי, כמה מהאורחות קונות מתנות בטוב טעם של ה"ביוקר", והן והלכלוך ילכו בסוף הארוחה, אבל אני אישאר עם מלא פינוקים…"
הבנתם? כשמתחילים להכניס טוב במחשבות הלא טובות, זה אינסופי, ומאוד ממלא, ואפילו ממכר, וזה בדיוק מה שימימה מציעה לנו, לכן כאמור, אני כל-כך אוהבת את "הראש" שלה, וגם שמחה מאוד לברך את כולם בשנה טובה!
אם קראת עד כאן, התמלאת בטוב, וחשבת שהלימוד של "ימימה" בכלל, ואצלי בפרט יכול להתאים לך , אני ממש אשמח ללמד אותך.
אם חשבת שזה יכול מתאים למישהי שאת מכירה, שתפי אותה בפוסט.
ממש בשבילכן אני כאן, דברו איתי. 052-3490952
מירב