רימון שמושלך בפתח ביתך

הכותרת, רימון שמושלך בפתח ביתך , נשמעת אלימה. אבל לא רק שאין בה אלימות, יש בה הרבה אהבה ורצון טוב.

הרימון אינו רק פרי מושלם ויפיפה, אלא הוא אחד מסימניה של השנה החדשה, ומביא עמו הרבה ברכה.

ראש השנה הוא חג כזה שפתאום אתה מרגיש אותו באוויר, ואתה יודע שהנה, מגיע החג, ומתחילה לה שנה חדשה. זה פשוט באוויר. רק שהשנה, בשבוע שלפני החג  הייתי באוויר אחר, בחופשה קצרה ברודוס,  שהיא מאוד דומה לארץ ומאוד שונה ממנה . והרגע הזה בא אלי במקום הכי לא צפוי, ואולי בשל כך, ההכי מרגש.

אחד מתחביבי בטיולים בחו"ל, הוא פגישה עם מקומי, אבל אמיתי כזה, לא כזה שמשווקים לתיירים שרוצים לפגוש איש אותנטי, אלא אותנטי ממש. ועוד תחביב עשיתי לי, והוא לקנות מזכרות קטנות מהטיול, לא מזכרות כאלו שמוכרים לתיירים, אלא מזכרת שתזכיר רגע קסום אחד. וכל האהבות המיוחדות הללו, התכנסו לרגע אחד בזמן, בחנות-גלריה לקרמיקה, הממוקמת לצד הדרך בואך לעיר רודוס, אחרי יום טיול סביב האי.  פקדנו חנות או שתיים כאלו לאורך הדרך, אך לא מצאנו את האחת שתעשה לי את זה. הערב נטה לרדת, זו בעצם היתה העצירה האחרונה לפני שנחזור למלון. הסתובבתי כמו תיירת "מבינת עניין"  בחנות, שמוצגים בה זה לצד זה גם מוצרים מוגמרים, וגם פריטים רגע לפני הכנסתם לתנור. והנה ראיתי מה אני רוצה לקחת איתי בחזרה הביתה משם. קערית קטנה, עם איור עדין של רימון. פתאום הרגשתי ראש -השנה. ידעתי שאני רוצה אותה על שולחן החג בבית עם גרגרי הרימון והברכה.

עד כאן הכל פשוט, המוכר חייך, אני שמחתי, מחירה של הקערית נמוך, היא במבצע עם עוד שתי קעריות, יש לו על יד הקופה אמצעי אריזה,  כך שהיא תוכל להגיע בשלום הביתה. הכל טוב, רק שמסתבר שהוא אינו מקבל אשראי, ומתרץ את זה בהתנצלות נבוכה במשבר הכלכלי שעבר על יוון.

לנו, לאחר יום טיול ארוך , אין ולו "יורו" אחד בארנק. לא אצלי, ולא אצלו.  באמת, כבר ראיתי אותה מונחת אצלי על השולחן, ועוד רגע היא תישאר שם בחנות. המוכר, שאשמח לקרוא לו בשם: "החבר היווני שלי" , הסתכל על זאב-אישי ואמר לו בפשטות, באנגלית של זרים: "מה אתה עושה עניין עם חמישה יורו, אתם אוהבים את הקערות, קחו אותן בחינם !", ובעוד זאב מסביר שאין מצב, כי יש לנו ערכים. אני בלב מנהלת מלחמה קשה בין שני ערכים, שאחד מהם, הוא מה אני בכל זאת כן לוקחת. בסוף, נמצא הפתרון בדמותם של מספר דולרים שכן היו לנו בתיק. ובעוד אישי משלם, והעובד הזוטר מסרילנקה אורז היטב את הקעריות, אני מנהלת שיחה עם האמן באותה אנגלית שבורה, אבל שפת הלב מאוד מדויקת. אני מספרת לו שבדיוק עוד שבוע  אצלנו ראש השנה, והרימון הוא אחד מסמליו של החג, ומנסה לגייס את מיטב האנגלית שלי כדי לתאר את כל תכונותיו ומעלותיו. והוא מספר לי בחיוך רחב, ובאנגלית מגויסת לא פחות, שגם אצלם, הרימון מסמל את אותם הדברים בדיוק.  הרימון הוא סמל חזק, וכאשר למישהו ממקורביך מתרחש אירוע טוב ומשמעותי, זורקים לו רימון בפתח הבית.  הוא  הדגים לי בתנועה בטוחה של השלכה מלמעלה כלפי למטה. חייכתי רגע, ואז שאלתי: " ומה עם הלכלוך?" כי אני נושאת חוויה מילדותי, שבה יש דווקא חיסרון גדול לרימון, למרות מעלותיו, הכרוכה ביציאה ל"שכונה" עם חולצה חדשה , הרימונים הבשלים והטעימים על העץ של סבא מוניה השכן,  ו…החולצה שסיימה את הקריירה, לא לפני ששמעתי בקול מהדהד מה להורי היה להגיד על כך.

או אז, הסתכל עלי ידידי היווני, ואמר לי : "למי אכפת מהלכלוך כשהשמחה כל- כך גדולה"

ברכתי  לשלום את חברי החדש והיקר עם החבילה הקטנה ארוזה בידיי, ואמרתי לו שבעוד שבוע  הצלחת והסיפור יעלו על שולחן החג שלי. וכך היה!

אז אחרי כל- כך הרבה ברכה ורצון טוב, אי אפשר שלא אניח בעדינות את הרימון הזה גם על שולחנם.

שנה טובה! כתיבה וחתימה טובה.

הפוסט פורסם לראשונה, בשינויים קלים ב"סלונה" ב 27.9.2017

צילומי הרימונים בפתיח ובגוף הפוסט של חברתי, צלמת החקלאות מרינה פורמן לוי בהרבה תודה