אני נשבעת לכם שאין לפוסט הזה שום הקשר אקטואלי, והוא לא מרמז על שום דבר במציאות. הוא פשוט צץ לו במוחי. וכדרכי, לא יכולתי שלא לשתף בו גם אתכם. לסבתא שלי היה משפט אותו היתה אומרת בעברית, אבל מתרגמת בראשה מרוסית, שהיתה שפת האם שלה. עיקרו שאם כבר פתחת בקבוק יין, למה שהאחרים לא ייהנו אף הם מן המשקה שבתוכו. המשפט לא לגמרי ברור, אבל הכוונה נפלאה, ומדברת בזכות ערך השיתוף. אז הנה, אני חוויתי את החוויה וגם אתם שותפים .
לפני יותר מעשור ערכנו בביתנו שיפוץ גדול. בין שאר הדברים שבנינו ושינינו, הוספנו "דק" עץ שמאפשר ישיבה מרווחת סביב השולחן שניצב במרכזו. וכן הצבנו דלת הזזה רחבה שתאפשר מעבר ישיר ממנו אל סלון הבית.
"דקים" יפים ומרווחים, כמו גם בתים עם שיפוצים, וחוויות אין קץ מהשיפוץ, יש מן הסתם לכולכם. מה שמייחד את הסיפור הזה אצלנו, הוא שילובו עם הפחד הקמאי שיש לי מעכברים ומשאר זוחלים לא רצויים. (מי שהקפיד לקרוא את כל הפוסטים שלי בעבר כבר זכה לשמוע פרקים לדמותם)
בעוד אנחנו יושבים, מתרווחים ונהנים מה"דק" החדש, נושמים את ניחוח העץ הטרי ואת ריח הלכה המרוחה על קורותיו, אני משיחה עם זאב -אישי את פחדיי שהתעצמו נוכח השינוי. שנינו מבינים עד מהרה שמעתה נצטרך לנקוט אמצעים יותר רציניים, כדי למנוע את כניסת אותם אורחים לא קרואים הביתה.
זאב מהרהר רגע ,ואומר לי: "תשמעי, בדיוק היום ראיתי על לוח -המודעות שבמרכז הכפר את מה שאולי עשוי להיות הפתרון". כאן המקום לעצור ולספר למי שלא גדל בנהלל, או במושב אחר (או אפילו קיבוץ) ש"לוח -המודעות" היה באותם שנים לא רק הלב הפועם של הקהילה, אלא ה"אורים והתומים" שלה ממש.
ספקנית מטבעי, שאלתי אותו:" מה כבר יכול לוח- המודעות לתרום להרתעת העכברים?" והוא אמר לי שראה שם מודעה חדשה, ועליה כתוב בשחור על גבי לבן על יד איור של עכבר, שיש מכשיר מיוחד, המשדר תדר שאנשים אינם שומעים אותו, אבל הוא מרתיע עכברים. במודעה מופיע גם מספר הטלפון של משווק מכשיר הפלא הזה, שכאמור, שם קץ אלגנטי לכל הפחדים. לא חלילה בדמות מלכודת אכזרית מסוג זה או אחר, או לא עלינו ברעלים ממיתים, אלא פשוט בשדרים ותדרים.
התלבטנו אם זה רציני או לא, אך היות שהמודעה היתה תלויה על "לוח- המודעות" וביקור המשווק לא כרוך בכל התחייבות כספית מצידנו, נראה לנו ששווה לנסות. מקסימום, התבזבז זמן הפגישה. אתם יודעים, לו זה היה מתרחש כיום, הייתי אומרת: "מקסימום ייצא פוסט יפה לבלוג", אבל אתם רואים, כמו שמכשיר הפלא הקדים את זמנו, כך גם אני הקדמתי את זמני.
אבל לא רק אני הקדמתי, גם "איש העכברים" הקדים. כשעה וחצי לפני השעה שקבענו, בעוד אנחנו בסידורים אחרים, הוא טילפן לזאב ואמר: "אני כאן!". הסברנו לו שאנחנו לא כאן, וגם לא יכולים להקדים. היות שלא הכרנו אותו, לא הצענו לו שייכנס הביתה ויכין לעצמו קפה, אלא רק הסברנו לו איפה נמצא ה"דק", והזמנו אותו לשבת ולחכות לנו שם.
לבסוף, כשהגענו הביתה, האורח, גבר בגיל העמידה, כבר ישב כמארח על יד השולחן. אם הייתי סקפטית כשראיתי את המודעה (ברור לכם שהלכתי להתרשם ממנה במו עיניי) כשראיתי את האיש, כבר הבנתי על פי הג'קט המחויט והמהודר, בעל כפתורי הזהב המנצנצים שלבש, שלא הלם אף פריט לבוש אחר שעטה על עצמו, שיש לנו עסק עם משווק מהסוג של "שיווקם אומנותם". על ארגז הקרטון שהביא איתו והונח במרכז השולחן, שהכיל כמה קופסאות קטנות חתומות, היה כתוב "מילוני סגולה" או "אבטיחי מטולה". זה כבר נראה לי כניגוד שלא ניתן לגישור בין ההבטחה לבין המציאות.
המארח, שכבר אסף מודיעין על ה"דק", שהרי זמן כבר היה לו, וכפי הנראה בשפע, התחיל מיד להסביר לנו על מכשיר הפלסטיק השחור שאחז בידיו, שנראה כמו רמקול נייד קטן, שזהו המכשיר, והוא בכבודו ובעצמו משדר תדר שלא רק שמעצבן את העכברים, אלא גם מחרפן אותם, ובעיקר מרחיק אותם לבלי שוב.
הוא לא ידע מה שאתם, קוראיי, כבר יודעים עליי מזמן, שבתדרים אני קצת מבינה. לא לחינם השקעתי, ולעיתים גם שקעתי, בכיתות ,במרחבי בה"ד 7, ובבוץ של יער בן-שמן, את חמשת החודשים הארוכים בחיי (בלי להחשיב גם את החודשיים הארוכים הנוספים של קורס "אלחוטניות") כדי לזכות בתואר הנכסף: "קצינת קשר ואלקטרוניקה", והוא חשב שהוא יכול לספר לי על תדרים.
אתם בטח מתארים לעצמכם, בהתחשב בעובדה שהמשווק גם לא אפשר לאף אחד מאיתנו להשחיל מילה, או לשאול שאלה, אחרי הכל היה לו טקסט לדקלם, ומכשירים למכור, איך נראיתי, ומה הרגשתי. למרות שגובהו היה כפול מגובהי, ומשקלו רב ממשקלי, המרחק ביני לבין "לזרוק אותו" פיזית מה"דק" לא היה רב.
לשמחתי, זאב כידוע קצת יותר סבלני ממני, וגם קצת יותר מנומס. אחרת, הפוסט הזה לעולם לא היה יוצא לאוויר העולם, כי היו חסרים לו חומרי גלם . למרות כל סימני קוצר הרוח שהפגנתי, וחתירתי המתמדת לסיום הפגישה, הבחור הרגיש מספיק רצוי, והמשיך להסביר לנו את הסבריו שרק הלכו ונעשו יותר ויותר תמוהים והזויים. אולי המשיך כדי להצדיק את הנסיעה שעשה במיוחד ממרכז הארץ, כדי למכור לנו תדרים ולוקשים, בארגז של מלונים, ואולי כי פשוט לא היה מכוונן על התדר.
אני לא זוכרת מה היה הסכום המדוייק בו נקב המתייחס לעלות המכשיר. אני רק חושבת שהתדר שהפיקה הלסת שלי, כשנשמטה כלפי מטה, כששמעתי אותו, היה מרחיק ואולי אף מחרפן כל עכבר מזדמן, לו היה בסביבה, אבל הוא, המשווק, לא שמע אותו.
הסבריו לא נעצרו שם. לדבריו, הקרן של התדר נשברת כאשר היא פוגעת בקיר, לכן צריך מספר מכשירים, כדי שיהיה כיסוי מלא והצלבה של כל השטח. אז הוא קם מלוא אורכו כדי למקם את המכשיר על אחת מקורות ה"דק", שהלכה שמרח עליה "בונה הדקים" טרם יבשה, והמשיך ותאר בעזרת המידע שאסף כשהמתין לנו, שלפי כל התכנונים והמדידות שלו, בטח נצטרך שמונה מכשירים על ה"דק" בלבד, וזה כלום לעומת כל הווילות בקיסריה, שהם עיקר לקוחותיו, ששם שמים הרבה יותר. אני בעיקר הייתי חרדה שלא ישאיר טביעות אצבעות על הסיד והצבע החדשים.
אתם בטח רוצים לדעת מה עוד הוא אמר. אבל את זה, לצערי אני לא יכולה לספר לכם. הצער הוא מבחינת יכולתי לספר לכם את הסיפור, לא מבחינתי ממש. מאוד שמחתי, למרות שלא נוטשים חברים בשדה הקרב, להחליף עם זאב קריצה, ולהיכנס הביתה לחכות שייפרד בנימוס שעוד נשאר לו מהמוכרן הטרדן.
עכשיו, נותרו מספר שאלות פתוחות לבירור.
אחת מהן היא שעתה, אחרי שפגשתי את חבריי לקורס קציני הקשר (אחרי ארבעים שנה) נוכחתי לדעת שרבים מהם העצימו והעמיקו את הבנתם בתדרים ובמכשירים. חלקם אף עשו קריירה צבאית מרשימה, ולא כמוני, סיימו את כל הסיפור אחרי שנתיים וחצי. ואולי מישהו מהם כן מכיר תדר שמחרפן עכברים, ואז, "הלך עלי", כי זו "פדיחה" להיכשל ב"מקצוענות". בעיקר לנוכח מה שאמר אז המשווק:" אני אומר לכם, זו הזדמנות בלתי חוזרת, כזאת לא תהיה לכם פעם נוספת".
שאלה נוספת היא בהיבט המושבי. היא לא: מי נתן את ההוראה? כמו שאולי הייתם מצפים, אלא: מי אפשר לתלות את אותה המודעה על לוח- המודעות שליד הצרכנייה?
והעכברים, אם שאלתם, ממשיכים בניסיונות החדירה שלהם, ואני ממשיכה להילחם בהם, או בכל מי שלא סוגר את הדלת מייד.
ורק עוד שאלה קטנה. אולי מישהו אחר בכפר כן השתכנע וקנה את המכשיר? ואולי אפילו זה עובד אצלו עד עצם היום הזה? כי על זה לא היתה כל הודעה לא על "לוח המודעות", ואפילו לא ב"עלון הכפר".
גם חיפוש מהיר ב"גוגל" שעשיתי היום, לקראת פרסום הפוסט, הראה לי שעוד משווקים מכשירים כאלו. אני רוצה להאמין שאם הם נמכרים, זה לא על ידי אותו משווק שהגיח ל"דק" שלנו ולכפר, כי הוא באמת היה חוויה חד-פעמית.
אני מתנצלת שיש היום מעט תמונות. לא רציתי לצלם לכם עכברים, תדרים גם קשה לצלם, ואת המשווק לא הייתי מחפשת, גם בשביל לזכות אתכם ואת הפוסט בתמונה.