בימים הללו, שכל מיני חיבורים בלתי אפשריים נחשפים וצצים להם , אני רוצה לייחד פוסט אחד לשני מועדים שונים באופיים, ומיוחדים כל אחד על פי דרכו, דתו ומנהגו. ובסופו של דבר, אם תהיה לכם מספיק סבלנות ללכת איתי את כל הדרך, תראו איך הכל מתחבר לו ביחד.
על המציאות הממשית או מה שקוראים "ריאלית" למרות ששום דבר בה לא ריאלי, אני דווקא מעדיפה לכתוב פחות. בה לא הכל מתחבר לי, מתחוור לי, או מסתדר לי.
אבל נחזור לעניין שלשמו התכנסנו, אז אילו חגים ומועדים אני מחברת? בין ט"ו בשבט שחל היום (יום חמישי) למניננו לחג האהבה, ה"וולנטיין" שחל מחר (יום שישי) למניינם.
בטח יהיו כאלו ביניכם קוראיי, שיגידו לי: "מה את מחברת בין מין ושאינו מינו, או ברוח החג, זן שאינו בזנו?" וגם יוסיפו : "טוב ציפור אחת ביד, מאשר שתיים על העץ" , כתבי על אחד מהחגים היום, ועל האחר בפעם אחרת. ואילו אני, תופסת לי את שתי הציפורים במכה אחת, וכותבת על עצים ועל אהבה בפוסט אחד, ועושה חיבור מיוחד.
החיבור בין עצים ואהבה, הוא עתיק יומין. אני משערת שבא לעולם הרבה לפני שהמציאו או החלו לחגוג את אותם חגים. ואפרופו בא לעולם, תסכימו איתי שלא מעט ילדים באו בסופו של דבר לעולם, בעתים של אותם מפגשי אהבה ראשוניים, סמוקים ומהססים תחת אותם עצים.
רבים הספרים, האגדות ,הסיפורים והציורים על מפגשי החיזור וההתחלות המרגשות שנעשו תחת מה שמכונה "העץ שלנו" , לכל מקום שמכבד את עצמו, מושב, קיבוץ, כפר ,פנימייה, מחנה צבאי, ובטח גם גן בעיר (שם אני פחות מתמצאת) יש את העץ שלו.
כך גם לכל זוג. לעיתים היה זה אותו עץ ממש ( אבל לא חלילה באותו זמן) , מקום מפגשם הבטוח של זוגות אוהבים. העץ הסתיר ,הצל , חיפה סוכך וגונן על מפגשי אהבה פורחים ,מלבלבים ותמימים.
היו זוגות שהגדילו ,עשו מעשה וחרטו על העץ מזכרת קטנה לאהבתם הגדולה. לב גדול שחץ מפלח אותו משני צדדיו , ובתוכו כתובים שמותיהם של האוהבים, וגם כאן היו הנועזים , או המיטיבים לחרוט, שכתבו את שמם המלא, והיו כאלו שכתבו אותם בראשי תיבות סודיים ומסקרנים כמו: א.ה, ו- ג.ד או ח.מ ו-נ.ס, לנצח, שתי נשיקות במצח
הלב החרוט על העץ תמיד הכריז ושימר את אהבתם הגדולה והנצחית, גם הרבה שנים אחרי שהיא לעיתים חלפה לה.
כך זה היה בימים היפים ההם, כשהאהבה פרחה לה תחת כל עץ רענן (זה רק ביטוי לתפארת המליצה, אבל מתאים).
הרבה פעמים, האוהבים, שאהבתם עוד היתה בראשיתה, סודית, או אסורה, או חרגה משעות ה"כיבוי אורות" לא יכלו להגיע יחד, ולכן נתנו בהם סימנים כדי שידעו במה מדובר. כמו: " ניפגש בשמונה תחת עץ הברוש, או האלון" או אם לא קיבלו חינוך בוטני נרחב בילדותם, פשוט קבעו ניפגש תחת העץ הבודד או העץ הגבוה, או העץ השני בשורה מימין, או העץ השלישי משמאל.
ואילו היום קמו להם בירוקרטים משונים, ונותנים לעצים מספרים וקובעים עליהם לוחיות זיהוי קטנות. לא לוחיות המספרות את שם העץ, טיבו או מעלליו, אלא מספר סידורי התואם ועוקב את זה שלצדדיו או מלפניו או מאחוריו.
במהלך השנים האחרונות, אני רואה בהרבה מקומות עצים, עליהם קבועה לוחית ובה מספר. ברור לי שזה חשוב לאחזקת העצים, או מעקב אחריהם, או רישומם, או אולי שימורם. אבל כל פעם כזו, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: "ומה עם הרומנטיקה?"
אני לשמחתי כבר בגיל שאני לא קובעת פגישות תחת עצים, מקסימום בעגלות קפה, וגם הם לא מהסוג הרומנטי, ובשעות היום, אבל אני מאוד סקרנית איך זה בדיוק מתנהל בחיי הלילה . מה הם אומרים אחד לשני? : "ניפגש תחת פיקוס 138, בשמונה", או: "נתייחד על הספסל תחת ברוש 214 בשש"? זה לא כל -כך מרגיש לי רומנטי, זה יותר מרגיש לי כמו נ.צ קר בניווטים.
ואולי הצעירים כיום בכלל לא נזקקים לקודים הסודיים הללו, הוא כותב לה ב"ווטסאפ" , או שאולי בכלל היא כותבת לו : "אני שולח לך מיקום" והיא יודעת מיד , או הוא יודע מייד לאיזה עץ ניתן להגיע כדי לאכול מפרי העץ האסור, גם אם הוא בכלל עץ סרק.
ואולי כלום כבר לא אסור?
ואולי כבר לא נפגשים בכלל תחת עצים?
לכבוד כתיבת הפוסט הזה, עשיתי היום "סיבוב עצים" קצר במושב. לתקף את מה שאני מתבוננת עליו כבר לא מעט זמן בסקרנות של מתעדים וכותבים.
גיליתי שהעצים סביב בית- העם המתחדש שלנו, עם עגלת הקפה המשובחת לצידו , וה"אמפי" זכו למספרים, בעוד ששאר העצים בכפר לא קיבלו מיספור. אני לא יודעת אם זו החלטה של הועד, ההנהלה, המועצה או הממשלה, ואני לא יודעת מה ההיגיון שעמד מאחוריה. אני גם לא יודעת אם זה מסימני הזמן החדש בכפר, בין העיגול הישן לחדש, בין החברים, השוכרים והמשכירים. יש הירארכיה גם בעצים? כמובן שנתתי לעצמי גם מספר הסברים בירוקרטיים שמניחים את הדעת, אבל ניסיתי לתת גם תשובה רומנטית, בכל זאת מחר "וולנטין"
כנראה שמי שנתן בהם מספרים, ידע שהם "עצים מועדים" זאת אומרת עצים שיש מאחוריהם, לא שנות דור, אלא שנים של מספר דורות והרבה אהבות. בסיבוב היום, חיפשתי על עצי הפיקוס העתיקים שליד בית העם את סימני הלבבות המסעירים והמרגשים של פעם, שמאוד סיקרנו אותנו כילדות כשהתבוננו בהם. לא מצאתי. אז מה אני לומדת מזה? ראשית שכנראה מאז ילדותי, כבר עברו הרבה יותר משנות דור. אולי גם שהאהבות המתחילות קצת שינו את אופיין במהלך השנים שחלפו מאז. ואולי שמרגע שהעצים קיבלו מספרים וזהות, הם נהיו קצת יותר פורמליים, או החוסים בצילם.
הנה, חיברתי בין ט"ו בשבט לאהבה, שיהיה שמח לעצים, שיהיה שמח לאוהבים, שיחזרו החטופים במהרה, ושיהיה טוב לכולנו.
2 תגובות
רוב הרהורים על עצים ומספרים, וכן, גם על אהבה. ט״ו בשבט שמח לכולנו 🌳
אהבתי. התחברתי. המספרים על העצים, קלעת בול להרגשה שלי. וכ"כ הרבה זמן לא שמעתי/קראתי את המשפט …."שתי נשיקות במצח" זה עשה לי חיוך ענק. מזכיר את ימי הילדות שלנו כשהכל היה פשוט ותמים.