היה מי שאמר, בצורה הרבה יותר יפה מאיך שאני מבטאת את זה כאן, שבתקופה האחרונה, ככל שאמצעי התקשורת משתנים ומשנים את אופיים, כדי לאפשר לעם לראות יותר ויותר את התקשורת בראי השלטון, או כמו שהשלטון היה רוצה שנראה אותה ונחשוב עליה, מה שכפי הנראה היה נכון תמיד. די אם אחזור לי איתכם לרגע קל, לחלק מהחומר של מה שפעם היה המקצוע שלי, הוראת היסטוריה לבגרות בתיכון, תחת סעיף "כור ההיתוך" ו"מיזוג גלויות" שהפך עם השנים, ל"רב תרבותית". אחד הדברים שמאפיינים את אותה "רב תרבותיות" והיווצרותה, היא היכולת של כל אחד במדינה לצרוך את התקשורת כפי שנראה ומתאים לו, כתוצאה משפע האפשרויות הטכניות שנפתחו בפניו. אז זהו ההבדל, רבים מהישראלים, כמו שנהוג לומר בשנים האחרונות, ולא מרבית העם, הנה, עוד סימן של אותו דבר ממש, עוזב אט אט את ערוצי השלטון הציבוריים, ומצוי ב"נטפליקס".
שם אין תמלולים אינסופיים של קלטות ועדויות, אין דברת מגישים המגישים את עצמם לדעת באולפן, אין אומדני כמויות אנשים בהפגנות, אין צוללות, אלא אם כן בחרת דווקא לראות שרשרת של להיטי ה"ביטלס", ואין דקות שידור ארוכות עם מסיבות עיתונאים בהן יש דובר יחיד עם מסר אחד, או התרעות על הודעה דרמטית בשידור חי, ולא אמרתי מילה על הפרסומות.
מרגע שפרצה הקורונה, וגם המצב, שמעתי מרבים מחברי שהם ב"נטפליקס". האמת, גם אנחנו עשינו כמו כולם, מזמן מנוי ל"נטפליקס", כי כולם אמרו ש"שם יש מה לראות". הסרטים, "לא משהו", אבל ה"סדרות". כי בואו נודה על האמת, בטלוויזיה כבר הרבה זמן אין ממש מה לראות. עד הקורונה כששאלנו: "טוב, אז אילו סדרות מומלצות?" זה היה מתחיל ונגמר ב"הכתר". המנוי המשיך להיות משולם, אבל לא ממש היינו שם.
בתקופת ראשית הקורונה עוד שמרנו אמונים לערוצים, ונשאבנו כולנו ל"חתונמי" וליווינו את ניר ,הגר וכל השאר, לא כי כולנו בקטע של חתונה, אלא כי חשבנו שעוד רגע שוב יעבירו לנו מידע קריטי שבלעדיו חיינו לא יהיו חיים. מאז הבנו שלא כל ידיעה תשנה את חיינו, ההודעות ממילא מועברות מכל מקום, ועד שאתה מפנים מה הן, הן ממילא משתנות, ואנחנו מרגישים אשמים כך או כך, אז בשביל זה אנחנו גם צריכים לעקוב אחר ה"נ'ינגה", או כל דבר אחר שעולה בערוצים הרגילים.
אז עכשיו, גם אנחנו ב"נטפליקס", מסתבר שהסגר השני הצליח להשיג את מטרתו, ואנחנו שם. קיבלנו ממקור מהימן המלצה שאי אפשר לסרב לה, על "מלכת הגמביט", והתמכרנו. סדרה מדהימה שאי אפשר היה להתנתק ממנה, אז לא התנתקנו. למרות שמעולם לא ידעתי לשחק שח-מט, ואינני מבינה בו דבר , נשאבתי אל תוך המהלכים המבריקים של אותה אסופית צעירה, וכמעט התחלתי לחלום בלילה על מהלכים על התקרה, רק חסרו לי הכדורים הירוקים. כשתוכנית עשויה טוב, מסתבר שלא צריכים להבין דבר בשח-מט כדי ליהנות מסדרה נפלאה. לא אוסיף כאן מילה, כדי לא לקלקל למי שלרוע מזלו טרם נחשף. פשוט סדרה מצוינת שאפשר ללמוד ממנה הרבה מאוד בכל כך-הרבה תחומים.
כשסיימנו אותה, הבנו שההתמכרות שלנו לא הסתיימה. אורח מזדמן, המליץ על "זרה" ומאז, אנחנו שם, בגבעות, במישורים וברמות של סקוטלנד. מדלגים לנו בין עבר לעבר, שונאים את ה"מעילים האדומים", ובה בעת ומעריכים את הג'נטלמניות שלהם, ותומכים במקנזי , פרייזר ובג'ינג'י שובה הלב. יושבים, מכורבלים עם שמיכת הפליז על הספה בחדר החמים, מבטיחים לעצמנו שהערב נראה רק פרק אחד, כי מחר יש יום עבודה, ונמשכים אל המסך לעוד אחד ועוד אחד.
קראתי באחת מהקבוצות ביקורת על הספר לעומת הסדרה. את הספר לא קראתי, בכלל הקריאה קצת יותר קשה בתקופה האחרונה, בטח מול הפיתוי של המסך המשפיע כל-טוב, ממש כמו יציאה לקולנוע או להצגה. אמרו באותה סקירה שאם הספר מאריך מאוד בתיאוריו, שלא כולם מקדמים את העלילה, הרי שהסדרה טובה אף מהספר, משום שהיא מביאה את עיקרי הדברים, ומבחינתי, בטוב טעם.
מעניינת העובדה שמי שהפנה אותי אל הסדרה, אמר לי :"את היסטוריונית, היא כולה היסטוריה, את תיהני ממנה מאוד". כמו שאמרתי בפתח דבריי, עד לפרוץ הקורונה, התפרנסתי יפה מהוראה פרטית של היסטוריה לקראת בחינות הבגרות. מאז, אין הוראה פרטית, וכמעט שאין היסטוריה. המקצוע כמקצוע הוראה הולך ומצטמצם בין ההגדרות החדשות והמתחדשות של משרד- החינוך לגבי היקף החומר, המקצועות הנלמדים והמחייבים, ואופי הבחינות.
אותה פריווילגיה שאפשרה לי לא להיות כרגע בהתמודדות עם התכנים ויישומם מתוך המערכת, אלא רק כמתבוננת מהצד, אפשרה לי גם לא לקפוץ כמוצאת שלל רב על התוכנית שנעשתה בערוץ 11: "שעת נעילה". טרם עלייתה למסך, כשהתחילו כל ה"פרומואים" לקראתה, חשבתי שזו מהתלה מביכה שבתוך כל המציאות הכבדה, העצובה והקשה האופפת אותנו, רק את מלחמת יום- כיפור מביאים לנו, בגודל אמיתי, היישר לפנים. אמרתי לעצמי, שלמרות חשיבות הנושא, לא רק כחלק מהחברה הישראלית, אלא כמורה שכל שנה מנחילה את החומר הזה בכוונה גדולה שוב ושוב לתלמידים צעירים, שמילותיה של אחת מהן, רגע לפני תחילת השיעור, מתנגנות לי שוב ושוב בראש:" את יודעת, סבא שלי נהרג במלחמת יום- כיפור. אני יודעת שהחיים של אמא שלי, ומשפחתה השתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות כך, אבל אין לי מושג מה היה שם, ספרי לי בבקשה".
החלטתי לעצמי, שהפעם, לא אצפה בסדרה. אשמור קצת על עצמי, וכשאדרש לכך לצרכי עבודתי, או שעומסי ההווה יתרחקו קצת מאיתנו, אשוב ואציץ בה, ואולי אפילו אתעמק ואלמד אותה.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי כאמור, התמכרנו ל"זרה"(עוד נשארו לנו מספר פרקים בעונה השלישית והאחרונה). באחד מימי שישי האחרונים, כשכל הילדים צפו בסלון המשפחתי ברצף במספר פרקים של סדרה אחרת, אליה הם נשאבו, נתנו להם לראות עוד פרק ועוד פרק, וכפרשו בחצות לישון, אמרנו באלגנטיות:" טוב, אנחנו הולכים לראות עכשיו פרק בסדרה שלנו", אני חושבת הילדים הלא צעירים שלנו חשבו כל אחד בליבו, שהשלב הבא יהיה שגם נצא לעשן איזה ג'וינט ב"זולה". ברור לכם, כמו שברור היה לי מראש, שזה לא נגמר בפרק אחד, וככה מצאנו את עצמנו, מרוצים מעצמנו כמו חוטאים צעירים , הולכים בסביבות שתיים אחר חצות למיטה, כאילו שבאמת אין מחר, ובית מלא ילדים. מזמן לא עשינו משהו כזה רב ערך למען עצמנו.
אודה על האמת, רגע לפני שאתם רצים למסך, הסדרה "זרה" כמה שהיא יפה, ככה היא קשה לצפייה ואכזרית, אבל בטוב טעם. ראינו שם בהתנדבות וברצון חופשי נהרות של דם נשפכים, קטעי אלימות ורוע שגרמו לנו להפנות את הראש מהמסך, ולחכות לראות או לשמוע שהכל עבר ונגמר, כדי שאפשר יהיה להמשיך להנות מהקטעים היפים ,החושניים והרומנטיים, שגם אותם לא חסרה הסידרה. כאשר ראינו את האחות המיומנת הזו, בוגרת קרבות רבים, חובשת פצועים מכל מיני מלחמות זרות ,מוזרות ורחוקות, שאלתי את עצמי למה אינני מסוגלת להציץ לרגע ב"שעת נעילה", על קולות רשתות הקשר שלה, והפרצופים עם משקפי הראייה מרובעי המסגרת.
הבנתי, שלא רק הייאוש בלונדון נעשה יותר נוח, אלא שגם דם, כשהוא מצטלם באנגליה, נראה הרבה יותר טוב. ובעיקר, כמה נעים מתוך חמימות הסלון והבית, לברוח קצת מהצרות שלנו כאן, קצת לצרות של אנשים אחרים, בזמנים ובמקומות אחרים ורחוקים.
אז עכשיו, אחרי שהפכנו ליקירי ה"נטפליקס", ואנחנו סוף כל סוף מקבלים תמורה מלאה עבור הסכום שאנחנו משלמים בעבורו כבר זמן רב. הוא מצידו גם מתחיל להתיידד איתנו בחזרה, ומציע לנו מה נאהב לצפות בעתיד לבוא. אבל בכל זאת אבל אם מישהו מכם, קוראיי, רוצה להמליץ לי על "סדרות חובה" אשמח אם תעשו זאת, בבקשה.
ואולי, כשתעבור לה לבסוף הקורונה מחיינו ומהעולם, לא אחזור להיות מורה להיסטוריה ישראלית, אבל אוכל בקלות להיות מבקרת סדרות ב"נטפליקס", או מומחית למאבק הסקוטים, או לפחות מדריכת שח-מט למתחילים, אחרי הכל, כבר למדתי להניח את הכלים.
תמונות:
תמונה 1: "המלכה גמביט"-מתוך צילום באדיבות "נטפליקס".
תמונה 2: "כרזת הסדרה "זרה"-מתוך הערך ב"ויקיפדיה".
תמונה 3:כרזת הסדרה "שעת נעילה"- מתוך הערך ב"ויקיפדיה".
תמונה 4: מתוך הסדרה "זרה"-קלייר ופרייזר על הסוס. מתוך צילום באדיבות "yes".
תגובה אחת
מאלף מירב ! ואני אמליץ לך אף אמליץ על סדרות וסרטים …הכיני את שמיכת ההתכרבלות …