רוצה חלוק?

שלום לכם קוראיי היקרים, לשאלה שהופיעה בראש הפוסט ופתחה אותו, "רוצה חלוק?" התשובה היא חד משמעית "לא!", אינני מעוניינת בחלוק, אבל לעומת זה, מאוד אשמח לשוב ולחלוק אתכם את סיפוריי.

איך שלא מסתכלים על זה, כבר המון זמן לא כתבתי לכם, או אם אדייק את הדיבור, המון זמן לא כתבתי לעצמי, ואחר- כך גם לא שיתפתי אתכם.

אודה ולא אסתיר, שזו אחת השמחות הגדולות בחיי, לא רק הכתיבה עצמה, אלא הזכות לחוות את החיים בעיניים של כותבת. עצם המחשבה על הכתיבה הצפויה, מסייעת לעבור חוויות רבות במבט מעט מרוחק ומחויך , כזה שנותן בדיוק את הפרופורציה הנכונה. זה שאתם גם קוראים מה שאני כותבת, זה בונוס שמוסיף שמחה על שמחה.

בתקופה האחרונה לא יצא לי לכתוב, לא כי לא רציתי, אלא כי לא יצא, או כמו שאומרים התלמידים, או לפחות כך היו אומרים בימים הרחוקים כשעוד הייתי מורה במערכת החינוך, כשעוד היתה מערכת חינוך- "יש לי מוצדק". אבל זה לא אומר שהרבה פוסטים לא נכתבו להם בראשי, הצחיקו ושעשעו אותי מאוד, או העלו בי גלים של עצב או געגוע. וכן שדברים מסוימים שהתרחשו, הזכירו לי פוסטים יפים שנכתבו בעבר, ושהייתי שמחה לשוב ולשתף אתכם בהם, רק לא הגעתי לזה.

כבר כמעט שקעתי באותה התנהלות נלוזה, אלא שבימים האחרונים, פנו אלי כמה מחבריי הטובים, ושאלו אותי:" מירב ,מה קורה?" או במילים אחרות:" מזמן לא קבלנו ממך פוסט" , אז החלטתי שהגיע הזמן להשמיע קול, קטן כזה, שאומר שאני חיה, בועטת, נושמת ומידי פעם גם כותבת ומפרסמת.

אז חוץ מלהצדיק את היעדרותי הלא אלגנטית, ולחדש אתכם את קשריי, אי אפשר (אצלי לפחות) בלי סיפור קטן, שאפילו התמונה עבורו כבר מחכה בחוסר סבלנות שיגיע זמנה ,ואני מתה לשתף אתכם.

אבל בואו נסיים עם ה"מוצדק" הזה, וזה יהיה יופי של קישור לסיפור שאני כבר מספרת לכם. עוד בצה"ל, כשעוד היה צבא העם, והשרות בו היה חובה לכולם,  לימדו אותנו שכל דבר מתחלק לשלושה חלקים. כמורה לתנ"ך, כשמורות חילוניות, נשים,  עוד לימדו תנ"ך בבתי ספר קיבוציים, לימדתי שהמספר שלוש הוא "מספר טיפולוגי" מספר שאומר שלעצם החזרה ולכמותה יש משמעות מיוחדת. אז אני לא יודעת איך הכל משתלב,  אבל בתקופה האחרונה, גם חליתי בקורונה (זוכרים שפעם היו מכניסים אנשים לבידוד במלוניות בפיקוח "פיקוד העורף" בגלל המחלה הזו?) פעם שלישית, גם חטפתי "פוסט קורונה" מטרידה פעם שלישית, וגם נולדה לי נכדה שלישית. אם שאלתם, אני גם מחוסנת שלוש פעמים (זוכרים שפעם גם עמדנו שעות רבות בתור לחיסון?) מתוך השלשה הזו של האירועים בחודש האחרון, יש אחד שאני ממש שמחה ומאושרת איתו, וזה ששקד נולדה והצטרפה למשפחה כנכדה שלישית (בת שניה לנועה וליאור, אחות קטנה לגפן הגדולה-קטנה, ובת- דודה לים של יערה וניב) לשמחתי שלושת האירועים תוזמנו בסדר כזה, שאת אירועי שבוע הלידה חוויתי, בקרבת היולדת ובבריאות טובה.

כל- כך טובה היתה בריאותי סביב הלידה, שלא איבדתי לדקה את חוש ההומור הנשכני שלי, והנה הגענו לגיבורת סיפורנו, המדבקה המרשימה הזו, שמצאתי מודבקת על קיר חדר השירותים הצמודים לחדר היולדת במחלקת יולדות א' בבית החולים "איכילוב". עבורי המחלקה והחדר נראו כמו סט צילומים לסדרה הוליוודית, ולא חלק ממחלקת יולדות, אבל זה נובע מהעובדה הפשוטה שאת שתי הלידות הראשונות מתוך השלוש שלי, שהיו לשמחתי הרבה די מזמן, עשיתי בבית החולים "העמק" בעפולה. אין לי טענות על מה שהיה אז, לפני יותר משלושים שנה, כך היינו, וכך היה הסטנדרט האחיד בעמק ובארץ. זה עשוי להישמע קצת מוזר ליולדות המודרניות, אבל חדרי השירותים ותאי הרחצה ליולדות המדדות, היו אי- שם בקצה מסדרונות ארוכים, רחוקים מאוד מחדרי האשפוז. בסיור מקדים שעשינו במסגרת קורס ההכנה ללידה באחד הלילות במחלקה, היו בינינו מספר נשים שלא נולדו בארץ, ולא שרתו בצה"ל. הן מאוד השתוממו למראה מצב חדרי השירותים בשעת הלילה מוקדמת, ואילו אנחנו, "הישראליות" מיהרנו להגיד להן, בטון של מבינות עניין ששכנע אותנו לפחות: "מה הבעיה, זה כמו בטירונות". היות שלאחר הלידה הראשונה התעלפתי מספר  פעמים במסדרון בדרכי אליהם, הבנתי שבכל זאת יש הבדל מסוים בין יולדת לטירונית בבה"ד 12. כשללידת בן הזקונים שלי העדפתי להרחיק לנדוד לבבית החולים "כרמל" בחיפה, בעיקר כי שם כבר היה תא מקלחת ושירותים צמוד ומשותף, אותו חלקתי עם חמשת הנשים הנוספות שהיו איתי בחדר, היו שהרימו גבה וטענו שאני נוהגת בפינוק שלא מתאים לבת הדור השלישי לבוני ומכונני ההתיישבות החלוצית והשיתופית בעמק. והנה, אני, מלווה את ביתי היולדת בקימתה הראשונה ממיטתה ב"איכלוב" אל חדר השירותים המהווה חלק מסוויטת האשפוז שלה, וצובטת את עצמי לראות שאני לא חיה בסרט, או שאין מצלמה נסתרת שמצלמת אותי לסרט, וחושבת על כל אותן קימות ראשונות, שלמרות שעברו מאז כל כך הרבה שנים, הינן בלתי נשכחות. וממש אז אני רואה את הסטיקר הזה מודבק על יד הכיור הנקי והפרטי:  "רוצה פן? רוצה חלוק?" לרגע שאלתי את עצמי אם שוב נפלתי והתעלפתי, וזה מה שאני רואה בקומי.  אבל הייתי די יציבה, קורונה מספר 3 היתה מאחוריי והפוסט קרונה מספר 3 עדיין לפני, אבל הסטיקר המפתה והמתריס הזה בוהק על הקיר. הרהרתי לרגע האם אני צריכה חלוק?, והשבתי לעצמי שבעצם ממש לא. את החלוק של הסבתות  שקניתי בחנות הסדקית והגלניטריה בעפולה לפני הלידות שלי,  הייתי צריכה כדי לכסות על כותנת  בית החולים האחידה בעודי מדדה ומהדסת בדרכי הארוכה במסדרונות בית- החולים אל חדרי השירותים, חדר האוכל או התינוקייה, ואילו כאן, האוכל מגיע עם מגש עד למיטה, התינוקת שוכבת בעריסה הצמודה, וחוץ מבני המשפחה ואחות חייכנית שנכנסת מידי פעם לחדר, באמת אין איש רואה אותך ואין צורך בחלוק.

פן בוודאי שאינני צריכה, לא רק בגלל שאני כאמור (לשמחתי הרבה) לא היולדת, או כי אני מתהדרת בשער קצר מאוד, אלא כי באמת, רק זה חסר מה שחסר לי אחרי לידה?

היה רגע שממרום שנותיי, בכל זאת, אני בתפקיד הסבתא, שיערתי שאולי אני לא רואה משהו, והתקרבתי אל הסטיקר. המשקפיים דווקא היו בסדר, וראיתי גם את האותיות הקטנות, בהן היתה התשובה לשאלות שנשאלו. "רוצה?" בואי למלונית", ואני שאלתי את עצמי האם באמת יש צורך בשדרוג כלשהו? ומה עוד ניתן לשדרג בשלושה ימים האלה שמעבירים בבית- החולים.  החלטתי לא להכביד על היולדת במחשבות הכפירה שלי, הסטיקר נראה לי מעט מתגרה, חסר טעם, ובעיקר מיותר, אחרי שנתתם לנו את כל הטוב הזה, טוב שגרם לי ממרומי גילי השלישי לחשוב אולי כדאי לי לשוב וללדת עוד שלישיה (לא בבת אחת, בשלושה "טייקים" נפרדים) ואתם ממשיכים לפתות אותי בדברי נועם ופינוקים, שגורמים לי לרגע לחשוב שלא קיבלתי את הטוב ביותר, ובמחיר "סימלי" של אי אלו אלפי שקלים נוספים, אקבל גם פן וחלוק. חלומה של כל יולדת!

אני חושבת שזה היה עובר לי, אלמלא שמעתי מהזוג עצמו שכאשר לקראת שנת הלילה פתחו את המיטה המרווחת והנוחה הנוספת בחדר, שנועדה לבן הזוג (כן, בנות גילי, שמעתן נכון) באותה סוויטת מלון מפוארת במחלקת האשפוז (לא במלונית) מצאו את הסטיקר הבא: רוצה לישון עם המלווה במיטה זוגית? רק במלונית…."

תגידו, יש לכם את זה ביותר מתגרה?

נאלצתי להודות בפני עצמי שלמרות שבשתי הלידות הראשונות שלי שהיו לפני יותר משלושים ושלוש שנים, והייתי בטוחה שאני חלק מעולם העכשווי, ממרומי "הגיל השלישי", בו הפכתי לסבתא בפעם השלישית, אני מבינה שילדתי את שלושת ילדתי קצת ב"עולם השלישי" החדים ביניכם בטח ישאלו:" ואיך כל זה קשור לקורונה שלוש פעמים? " ואני אענה באופן חד משמעי, שהקורונה באמת לא קשורה לכלום, וגם מיותרת לחלוטין.