לפני כך וכך שנים, הייתי בתחילת אחד מהריונותיי , וכשהגעתי נרגשת אל רופא הנשים שלי, הוא גלגל בידיו כבמעשה קסם את הגלגל המיוחד שלו, שאל את זה, וחישב את זה, ולבסוף פסק:" המועד המשוער הוא 5.8" "יפה" אמרתי לעצמי, החודש השמיני, אוגוסט הוא חודש יפה וקייצי, אני עצמי נולדתי בו, ואשמח מאוד גם ללדת בו.
אני מודה שלקחו לי כמה שעות או אפילו כמה ימים כדי להבין שיש כאן פוטנציאל לתאריך יפה ומיוחד מאוד, כי השנה היתה שנת 1988. אני לא אכתוב כאן מי הבת, או בת כמה היא עכשיו , מי שמכיר אותה ,מכיר את הסיפור, ומי שלא מכיר אותה, וזה מאוד חשוב לו, יעשה בעצמו את החשבון.
חלפו להם עוד כמה ימי ראשית הריון (מי שהיתה פעם בהריון, או מי שליווה "הריונית" יודע שזו ספירה מעט אחרת) כדי להתחיל להיות חמדנית, ולהגיד לעצמי בתחילה בלחש, ואחר- כך גם בקול רם: "אולי באמת אלד ב- 8.8.88 ואזכה את הנולדת (עד שיצאה לא ידענו אם זה תהיה היא או הוא-כן, ככה זה היה בדור ההוא) בתאריך חלומי".
האמת, אולי גם חלמתי לזכות את עצמי בחודש עשירי קצת יותר קצר. למודת ניסיון מההריון הקודם שלי, בו גיליתי בדרך הארוכה והכבדה שלעיתים "שבוע ארבעים (40) " הוא המלצה בלבד, ואפשר גם אפשר ללדת בסוף "השבוע הארבעים ושתיים (42)".
יופי אמרתי לעצמי, הגלגל קבע 5.8, אני "קצת" מאחרת. ה- 8.8.88 הוא תאריך נפלא ומיוחד, שם אלד. לא רק אמרתי את זה לעצמי, אלא התחלתי להדהד את זה בקול רם, בעיקר עם חברה אחרת מהמושב, שלא היינו מאוד קרובות לפני זה, אבל מספיק קרובות כדי לקטר יחד על הריון קיץ, שכל יום שחלף בו, רק הכביד יותר מצד אחד, והעמיק את חברותינו מצד שני . בעיקר כי גם עבדנו באותו מקום עבודה, ובאורח די הגיוני, כשחושבים על זה, כמו שנראה העמק אז, נפגשנו כל פעם בתור לרופא הנשים, ולכל הבדיקות הרוטיניות האחרות שעושים במהלך ההריון (אז לשמחתי, ולא בגללה, היו הרבה פחות בדיקות מהיום) אבל מספיק כדי לבנות תיאוריה סביב התאריך. כן, אי -שם בתחילת פברואר הבנו שיש בידינו, או למען הדיוק בבטננו "קלף מנצח", לא רק ילד נוסף, אלא גם תאריך לידה מיוחד שאנשים רק חולמים עליו, ומתכננים אותו שנים וחודשים רבים. האינטימיות הרבה שנוצרה בין שתינו מעולם לא גרמה לי לשאול אותה אם הם תכננו כך במיוחד . אנחנו ממש לא תכננו על התאריך, כן תכננו ילד נוסף, וכמו שאומרים לילדים בגן :"מתי, או מה שיוצא, אני מרוצה"
טוב, אז מה קרה בסוף אתם בטח שואלים את עצמכם ואותי? אז אגיד לכם שאנחנו בהחלט מרוצים ממה שיצא, או אם נדייק, ממי שיצאה, שהרוויחה "על הדרך" נושא מעניין לשיחה בכל מפגש שלה, אפילו אקראי עם אנשים אחרים, או עם הבירוקרטיה, על תאריך ההולדת. אבל האם היה זה ה- 8.8.88? אתן לכם להמתין קצת עם המתח הבלתי אפשרי הזה, ואתייחס עכשיו לתאריך שלכבודו התכנסנו, התאריך הנושא את כותרתו של פוסט זה, והוא ה- 22.2.22 שחל היום.
גילתי בימים האחרונים שכאשר חל התאריך הזה לפני מאה שנה בדיוק, נפטר א.ד. גורדון, דמות מרשימה מאוד בפני עצמה, שהוזכרה לטוב גם בכמה פוסטים אחרים שכתבתי. אבל למה להתפזר?
כמורה לתנ"ך שתוכנית ההוראה בו הולכת, מצטמצמת ומתרוקנת מתוכן, אני יודעת, ולשמחתי מלמדת גם את התלמידים שמגיעים אלי, שיש מספרים במקרא שיש להם משמעות וכוח, והם נקראים "מספרים טיפולוגיים" אבל שתיים או שמונה מעולם לא נכללו ביניהם.
בקיצור, מזה זמן אנחנו מתכננים לעשות פעולה משולבת, ולחדש את הדרכון ואת תעודת הזהות שלנו, ולהתאים את עצמנו לעידן החדש והביומטרי. היות שצריך לקבוע תור מראש למשרד הפנים, וזאב אישי היקר, הבירוקרט של המשפחה מטפל בעניינים מעין אלו, הוא הגיע הביתה באחד מימי אוגוסט או אוקטובר ובישר לי בשמחה:" קבעתי לנו תור ב- 2.2.22 למשרד הפנים בעפולה ". "למה כל -כך רחוק ?" שאלתי אותו, כאילו שאני עומדת מחר בבוקר לזנק ולעלות על מטוס לחופשה חלומית באיים הקריביים, ורק הניירת הרלוונטית חסרה לי. או שמא אני ממהרת לאפשר ל"אח הגדול" לפקח עלי בכל הדרכים המגוונות שלו.
"תראי" הוא אמר לי: "התאריך יפה ומיוחד, נזכור אותו בלי בעיה אם נדרש לכך, ובעיקר, הוא משאת נפשם של כל- כך הרבה בוחרי בחירות ביחס לתאריכים, ומחשבי קיצים, הפעם נצליח" והצלחנו, נקבע לנו תור שגובה בהודעות כאלו ואחרות למכשיר הנייד של כל אחד מאיתנו.
אבל אתם הרי יודעים מה קורה עם תאריכים מיוחדים. אני ללא ספק יודעת. כי לפני הרבה שנים, בכפר קטן ועגול בעמק יזרעאל, כשאותה חברה שחלקה איתי את ההריון ואת תכנוני הצירים והעיתים ילדה בשמחה ובמזל-טוב את בנה ב- 8.8.88 , אני המשכתי לשאת את כרסי האימתנית בין שיני. האמת, נטיתי לסלוח לה, לא על זה שתפסה את התאריך, הוא הרי ברוך השם היה פתוח לכולם. גם לא על כך שהקדימה אותי, שמחתי מאוד בשמחתה. אבל באחד מימי אוגוסט המתקדמים הללו, כשצעדתי מהדסת בעיגול, כבדה, מזיעה ונוטפת ,כדי לזרז את הלידה, או את הילדה שהיתה לה ספירה משלה (אז עוד לא הכרתי את האופי המיוחד שלה) , וראיתי את חברתי לדרך מטיילת בשבילי הכפר עם עגלה ובה מחייך תינוקה, כבר אחרי הברית וכל השאר, מאוד הצטערתי שהתאריך המיוחד הזה, ה-8.8.88 לא נפל בחלקי.
אז איך נגמר הסיפור, או ההתשה האוגוסטית הזו אתם בטח שואלים. הלידה התרחשה לה ב-18.8.88 שזה לא רק תאריך יפה ומיוחד, אלא תמיד מאפשר לפתוח שיחה מעניינת, על מה חשבו ההורים, או איך תכננו, או מה רצו.
אבל הסיפור שלנו היום לא מסתיים כאן. הבטחתי לכם משהו ל- 22.2.22 , אז נישאר עם גורדון? כולנו הרי מכירים את המשפט הכל-כך מדויק :"האנשים מתכננים תוכניות, ואלוהים צוחק", זה לא כזה דרמטי, אבל ב- 2.2.22 אישי ואני בילינו יחד במיטתנו הזוגית, לא בתכנון מועד מהסרטים ללידת ילדנו הבא, ואפילו לא לנכד. גם לא לחופשת חלומות, אלא חלקנו את מיטת חוליינו ב"אומיקרון". רואים על מסך הטלוויזיה המרצד מולנו את מנהלי מחלקות הנשים בבתי החולים השונים שמדברים על נשים ואנשים שיעשו הכל כדי להגיע ללדת בתאריך הזה, ובהמשך גם את ברות המזל שזכו. כשאנחנו מסמסים במקביל לשלטונות ומבטלים את הפגישה שקבענו. ככה זה עם תאריכים היסטוריים מיוחדים.
אז אם תשאלו, ובצדק: "אז מה הפואנטה?" או מה הסיפור שלך. אספר לכם שבמהלך השהות הקורונית במיטה, שאחרי ששנתיים שיחקנו איתה בתופסת, היא בחרה להפתיע אותנו ולנחות עלינו במספר שכולו שתיים (2.2.22) מיד שיירינו לעצמנו תאריך חדש ה-22.2.22 שבינינו, הוא גם עוד יותר יפה , וגם אפשר לקרוא אותו מימין לשמאל, ואפילו ניתן להפוך אותו ב 180 מעלות, והוא יישאר אותו דבר.
אז הנה התיישבתי הבוקר, רגע לפני שעשיתי יחד עם אישי את הדרך למשרד- הפנים בעפולה, וכתבתי לכם פוסט חדש ומבטיח, ולא מיחזרתי פוסט ישן וטוב ( כמו שעשיתי בשבועיים האחרונים), כי תאריך כזה, באמת אי אפשר לפספס.
וגם בינינו, בלי שאף אחד ישמע, ובטח לא "אח הגדול", אם במקרה אתחיל לשכוח דברים (אתם יודעים, הגנטיקה והגיל) וגם מתי הוצאתי את תעודת הזהות והדרכון החדשים שלי, תמיד תוכלו להזכיר לי.
חוץ מזה תמיד יהיה לי נושא ל"סמול טוק" שובר מבוכה עם פקידי משטרת הגבולות ברחבי העולם, אם רק נצליח לצאת מכאן, כי "תעודת מחלימה" כבר יש לי, עכשיו גם יהיה לי דרכון, וגם אחלה סיפור.
כדי לעשות סוף טוב לסיפור, שנכתב לפני הביקור במשרד הפנים. זאב שאל את הפקידה במהלך התשאול והתהליך אם תאריך הבקשה יופיע גם על תעודת הזהות והדרכון החדשים. "לא" היא אמרה. "זה ייקבע במפעל המייצר, על פי סדרי העבודה שלהם". אבל לפחות על הספח שהנפיקה לי במקום, מתנוסס התאריך 22.2.22. ככה זה כשמתאמצים ומתעקשים על תאריכים
למען הדיוק ההיסטורי, התמונה לא צולמה בהריון ההוא, אלא בהריון אחר, אבל תאמנו לי, העיקרון זהה
תגובה אחת
רק היום אני מגלה שלבת שלכם יש יומולדת יום אחרי (טוב נו אל ץהיי קטנונית 26 שנים ויום אחד אחרי)