
נעמה השבה שלי
בימים המורכבים הללו, כשהלב נע ומחסיר פעימות, בין לבין הפעימות בהן משתחררות החטופות שנותרו בחיים מן השבי בעזה, ובין סיפוריהן הקשים שעולים ונחשפים טפח אחר
בימים המורכבים הללו, כשהלב נע ומחסיר פעימות, בין לבין הפעימות בהן משתחררות החטופות שנותרו בחיים מן השבי בעזה, ובין סיפוריהן הקשים שעולים ונחשפים טפח אחר
בטח תוהה הקורא הממוצע בליבו, מדוע הכותבת מתחילה בתיאור המימונה השלישית שלה, ומה התרחש בראשונה או השנייה, ולמה היא עושה זאת דווקא עכשיו. התשובה העצובה מקדישה את הפוסט לזכרה של עליה דהאן ז"ל שהובאה היום למנוחת עולמים בשלומי בנוכחות בני משפחתה בלבד, בהתאם להוראות פיקוד העורף ולזכרו של אברהם בעלה ז"ל שנפטר רגע לפני הקורונה.
סיפור שתחילתו בשיחה שעורך אב לבתו ערב גיוסה לצה"ל, בה הוא מספר על מעשייה עם הנחיות מעשיות, כפי ששמע מלוי אשכול, הרבה שנים לפני שהיה ראש ממשלה, על תרנגולת שאולי תחסר בסוף העולם, ויישומה המעשי בהיותה של המתגייסת הצעירה, צוערת בקורס קציני קשר בבה"ד 7. ועל כל השאר תקראו בסיפור
סיפור קליל, המביא זיכרון מלפני ארבעים שנה, ביקור סאדאת בישראל, והיותה של הכותבת, אז נערה מתנדבת ב"שנת שרות" בעיירה צפונית, ולעתיד מורה להיסטוריה בתיכון בעמק, והכל כרגיל, בנושא.
יש אירועים בחיים, שכאשר מציינים את יום השנה להתרחשותם, בעיקר אם זה מספר עגול, אתה עוצר ונזכר, או שואל את עצמך, או את האחרים-איפה הייתי כאשר התרחש? השבוע ציינו 40 שנה לביקורו של סאדאת בישראל. בטח שאני זוכרת איפה הייתי אז, ואתם מבינים שאני גם הולכת לספר לכם על זה, אבל אי אפשר שלא לבנות מזה סיפור יפה…
חילופי הרמטכ"לים אתמול, שלחו אותי לזיכרון שכתבתי כאשר רא"ל כוכבי נכנס לתפקידו, וגדי אייזנקוט עזב את המטה הכללי. זיכרון בו סיפרתי על הרמטכ"ל "שלי" רפול-רפאל איתן, והכל בהומור קל, דרך עיניים של סגן צעירה בתפקיד שעד אותו רגע נחשב ,"גברי", והסתבר שגם אשה קטנה, יכלה למלא בהצלחה. בהצלחה לכולנו וגם לרמטכ"ל החדש, רב אלוף הרצי הלוי
סיפור שהמספר שלוש מככב בו לא מעט, איך לידתה של נכדתי השלישית לקחה אותי יותר משלושים ושלוש שנים אחורה, ואיך הבנתי ממרומי גילי השלישי, שאני כפי הנראה ילדתי את שלושת ילדיי בעולם השלישי, תוסיפו לזה גם קורונה שלוש פעמים, למרות שלושת החיסונים, ובכלל…
סיפור פשוט על כביסה. כמו שבאוכל ובכביסה של אמא יש כל כך הרבה מעבר לכביסה , כך גם היתה "כביסת החיילים" בקיבוץ גניגר של פעם, הבית ממנו בא בעלי, ושהיה גם לי לבית לתקופה קצרה לפני כארבעים שנה.
סיפור עצוב וכואב על זמן שעצר מלכת, תרתי משמע, בעקבות פציעתו של זאב-אישי במהלך "מבצע שלום הגליל" כמו שנקראה אז "מלחמת לבנון הראשונה", כשאנחנו נשואים שבועיים בלבד, ומברכים ומודים אחרי ארבעים שנה שכך הסתיים הסיפור עבורנו.
הפעם, סיפור שצריך לקחת אותו בקצב איטי ונינוח, ולזרום אתו ממש כמו עם חתונה בטוסקנה, בטח ובטח כשמסופר בו על חתונה שנערכה לפני ארבעים שנה, שהיא חתונתה של המספרת. אז מזגו כוס שמפניה וכנסו בנחת לקצב ולזרימה של הסיפור.
סיפור על טבעות נישואין, שלו, ושלה. או בעצם, שלי ושלו. סיפור עם חיוך, בתוך מציאות עצובה. נישואין ופציעה במהלך מלחמת לבנון הראשונה וטבעת נישואין שהתגלגלה
למרות שכותרת הפוסט אולי נשמעת לכם כמו שם של קיבוץ, או של גדוד שריון מסתער, היא ממש לא. היא ראשי התיבות של משהו מכובד לא
הפעם, אין ממש קשר בין הפוסט לתמונה למעט העובדה שבן-גוריון גורב גרביים, חלק מהסיפור מתרחש בדרום, ונחמד ברוח הימים האחרונים לעשות מקום גם לאיש ומורשתו, וגם לשדה -בוקר. אבל באמת, אני מספרת על גרביים, או קווים אישיים שלי (ומחויכים) לביטוי שהיה שגור בהיותי חיילת "תשמרי על הגרביים" הלכה למעשה, לא רק לגביי, אלא גם לגבי ילדיי
כיצד שימשתי במהלך שירותי הצבאי כקצינה מלווה לראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ז"ל בהלווייתו של יגאל אלון ז"ל בקיבוץ גינוסר. וזאת בהומור מנקודת מבטה של "היד שמחזיקה את המטריה". קצינה צעירה שרוצה לא רק לחזור הביתה בשלום, אלא גם תמונה ב"מבט" מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה
גם אם שם הפוסט נראה לכם כמו מתכון מיוחד ולא שיגרתי לבישול עוף. אין בו מתכון, או ליתר דיוק יש בו מתכון, אבל לא לאוכל, אלא לאיך מתנהגים, בדגש על שירות צבאי, בנות, דרגות ומדים לפני כארבעה עשורים. הסתקרנתם? מוזמנים
השבוע, הלך לעולמו במפתיע גבי גלבר ז"ל, חבר איתו חלקתי את קורס קציני הקשר, אותו סיימנו בדיוק לפני 42 שנה. מותו הכה גם אותנו ,חבריו בתדהמה, ובכל זאת, בחרתי לספר לזכרו סיפור מחויך מאותה תקופה, הקשור בדמותה של מלכת היופי, אילנה שושן. יהי זכרו של גבי ברוך!
דברי הספד ספונטניים שיצאו מתוך הלב לזכרו של אריק נחמקין, שהיה לא רק שר החקלאות, חבר כנסת ומזכ"ל תנועת המושבים, אלא השכן מעבר לכביש בנהלל, והטרמפ של לתל-אביב בתקופת הצבא. הדברים נכתבו ביום פטירתו ה 24.11.21, ומשולבים בהם תצלומיה המופלאים של מרינה פורמן לוי-צלמת חקלאות
סיפור על פגישה מאוחרת של חיילת עם המח"ט שלה, שעוררה את זיכרון הפגישה הקודמת שלהם שהתרחשה לפני יותר מארבעים שנה. סיפור ששופך אור מחויך על שירות הבנות בצה"ל, כמו על דמותם של חלק מהמפקדים בו.
בימים האחרונים "נקראתי לדגל" תלמידת עבר שלי ביקשה שאעזור לה ללמוד את החומר לקראת מבחני הכניסה לבה"ד 1. עם צאת יום העצמאות השנה, נשארו לי עוד כמה מילים (לא קלות) בנושא הדגל והסמל, אגב תפילה לשלומו של איציק סעידיאן
לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים
למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.
כל הזכויות שמורות למירב גולדוין
עיצוב האתר: ליאור ליפשיץ | בניה: נטלי אוליאל