הפוסט השני, והשבוע על מנהג יפה שהיה נהוג בנהלל, שחוגגת היום 96 שנה לייסודה, קנייה משותפת של מתנת חתונה מהציבור כולו לנישאים החדשים.

סיפור שמבהיר במה קשור סוס לתיקשור, והכל, בסטודיו "בדים מדברים" של כותבת הבלוג.

סיפור על תריס ישן ונטוש, שהפך לאוצר.

סיפור לחנוכה שיש בו הכל. עבר הווה עתיד. לאומי, דתי ציבורי ופרטי.

אוקטובר פסט הוא פסטיבל גרמני עם הרבה בירה. בשנים האחרונות הוא מהגר לאט לאט לישראל. כותבת הבלוג, הגיעה אליו לגרמניה , לפני כ 30 שנה, מבלי להתכוון כלל, וזאת אגב נסיעה ראשונה של הורים צעירים לשתי בנות קטנות להתאווררות קצרה באירופה. רוצים לשמוע עוד? מוזמנים לקרוא מה קרה

סיפור על טלית שכולה תכלת. האם ראיתם פעם טלית שכזו? אני בדרך כלל רואה טליתות שהן רק בגווני לבן, שמנת או קרם. אם תמשיכו איתי לאורך הפוסט אולי תראו אחת כזו

סיפור עצוב וכואב על זמן שעצר מלכת, תרתי משמע, בעקבות פציעתו של זאב-אישי במהלך "מבצע שלום הגליל" כמו שנקראה אז "מלחמת לבנון הראשונה", כשאנחנו נשואים שבועיים בלבד, ומברכים ומודים אחרי ארבעים שנה שכך הסתיים הסיפור עבורנו.

איך משתלבים יום הגשם הראשון בשנה, שקי יוטה, חופשה חלומית באילת, טיול בארצות הברית,הבוץ המיתי של מושב נהלל, חג המולד, מורשת משפחתית ועוד כמה עניינים?בואו נראה

סיפור שהוא ברכת יום הולדת לעצמי, למרות שאהיה בסוף השבוע רק בת 59, הפכתי באחת לאחת מ"זקני הכפר", רוצים לדעת איך? בואו תשמעו סיפור. כרגיל, הרבה נוסטלגיה נהללית מקומית,הומור, אהבת אדם, ומפגשים אנושיים.

הפעם, סיפור שצריך לקחת אותו בקצב איטי ונינוח, ולזרום אתו ממש כמו עם חתונה בטוסקנה, בטח ובטח כשמסופר בו על חתונה שנערכה לפני ארבעים שנה, שהיא חתונתה של המספרת. אז מזגו כוס שמפניה וכנסו בנחת לקצב ולזרימה של הסיפור.

סיפור שהיה יכול להיות מאוד פשוט, על בית מעץ שהולך ונבנה לו על עץ תות, במושב נהלל הוותיק שבעמק. אבל הסיפור נעשה מורכב יותר ויותר והעניינים נעשים סבוכים ומפותלים כשמגיעים לענפים ולצמרת, כמו גם לגזע ולשורשים, בעיקר כשכל זה מתייחס גם לאנשים, שחלקם על פי האגדות המקומיות, היו די נחושים וקשים לאורך 101 שנות, חמישה דורות ותוספות שהצטרפו למשפחה עם השנים.

..בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים…" הפעם סיפור על יציאת מצרים. לא יציאה אחת, אלא יציאות רבות, גם המצרים משתנות, אבל רוח האדם היא אחת, וכשהכל מומתק לו בקצת טעם של שוקולד, יוצא סיפור מיוחד. מוזמנים לדלג איתי בין התקופות והגלויות בסיפור מתוך הלב לקראת הפסח המתקרב.

העולם רועש ורוגש, מה שלא פיללנו, מתרחש לנגד עינינו ואני באלגנטיות מנותקת כביכול, מספרת לכם סיפורי מעשיות  על קרמבו ועל פלסטר. אבל אתם יודעים, אני הרי מכינה את הפוסט מבעוד מועד, ולך תדע מה יתרחש בעולם המציאות עד שהוא יופץ. אז בחרתי משהו שמצד אחד יגרום לכם לחיוך קל , מצד שני, יזכיר את סבתי, דובה ז"ל , שכל החיים חשבתי שהיא עלתה לפני כמעט שני יובלות מרוסיה, ורק בימים האחרונים אני מבינה עד כמה היא היתה אוקראינית בכלל. ובעיקר משום שכאשר אני צופה במסך הטלוויזיה, ורואה את הילדים הרכים והמנומנמים הללו עם פונפון וורוד מתוק על כובע צמר ותיק גב קטן, בו נמצאים כל ה"אוצרות". הופכים בלי להבין בכלל למה ומדוע באחת לפליטים. אין מה לעשות, אני כבר סבתא וגם חושבת כמו סבתא וליבי נכמר. אז משהו לכבוד כל הסבתות בעולם.