הסיפור הפעם חוצה תרבויות ואפילו יבשות, אבל יש בו חוט מקשר אחד (האמת די הרבה חוטים,  כפי שנראה בהמשך) המחבר ושוזר בתך עדין של מסרגה

יש כל מיני דרכים למנות את השנים, אחת מהן היא מיום הולדת ליום הולדת. היום מלאו לי 66. חתיכת גיל 66, אז החלטתי לחלק לכמה

סיפור על גמלים. יש גמלים מכל מיני סוגים, ובכל מיני מקומות. יש אנשים שרואים כל מיני גמלים, יש כאלו שרואים פחות, ויש כאלו שרואים מה

בתוך המציאות ההיסטורית בה אנחנו חיים כיום, שום דבר לא ממש מצליח להפתיע אותנו באמת, וככה בבוקר שבת, בו אני יושבת מול המחשב ומנסה לעבוד

אז יש לי היום יום הולדת, שוב היא הגיעה, בדרכה המיוחדת והעקבית. באה כמו כל שנה בתאריך המיוחד שלה, לא שואלת: "מה נשמע?" או :"מתאים

אפליקציה-היא מילה ישנה, שלבשה משמעות חדשה. על כמה מהאפליקציות אליהן נחשפתי לאחרונה, כשאחת מהן, "גט טקסי", אף הביאה לי חוויות מרגשות כסבתא חדשה אני כותבת בפוסט זה. מסתבר שלא הכל ניתן ללמוד דרך האפליקציות בלבד, מסתבר שיש דברים, שרק מסורת ידע וניסיון של דורות יכולים להם.

בטח תוהה הקורא הממוצע בליבו, מדוע הכותבת מתחילה בתיאור המימונה השלישית שלה, ומה התרחש בראשונה או השנייה, ולמה היא עושה זאת דווקא עכשיו. התשובה העצובה מקדישה את הפוסט לזכרה של עליה דהאן ז"ל שהובאה היום למנוחת עולמים בשלומי בנוכחות בני משפחתה בלבד, בהתאם להוראות פיקוד העורף ולזכרו של אברהם בעלה ז"ל שנפטר רגע לפני הקורונה.

סיפור על תכונה משפחתית, ולא דווקא גנטית-נחישות. על האהבה לשלמה ארצי שיריו והופעותיו, ועל פרשית העלמות עלומה שנפתרה לה בדרך לא צפויה, בדרך חזרה מהופעה של שלמה ארצי.

הפוסט השני, והשבוע על מנהג יפה שהיה נהוג בנהלל, שחוגגת היום 96 שנה לייסודה, קנייה משותפת של מתנת חתונה מהציבור כולו לנישאים החדשים.

סיפור שמבהיר במה קשור סוס לתיקשור, והכל, בסטודיו "בדים מדברים" של כותבת הבלוג.

סיפור על תריס ישן ונטוש, שהפך לאוצר.

איך בסיומה של חופשה חלומית ברודוס פגשתי מוכר חזיות, גבר, וזכיתי לשרות הטוב ביותר אי פעם בחנות לבני נשים, וגם לחבר מקומי, ובעיקר לסיבה טובה מאוד לשוב לרודוס.

לכל אחד יש את היווני שלו. לי יש את "מוכר החזיות היווני שלי", והאמת, היססתי לא מעט לפני כתיבת הפוסט הזה. כי זה נשמע מעט אינטימי, אפילו הרבה אינטימי. אבל זה פוסט ממש לא….

מן הסתם בטח שמעתם את המושג "יום כביסה",  אבל מאמא שלי, למדתי מושג אחר, והוא "אוכל של יום כביסה". אמא נולדה בארץ, להורים שעלו מבוכרה, כן, בוכרים. בני העדה הבוכרית מצטיינים בכל מיני תכונות ומעלות, אבל לעניות דעתי התכונה הטובה והחשובה בעדה הבוכרית, היא האוכל. 

אז למה זכיתי להכיר את המושג "אוכל של יום כביסה"? כי יש מאכל בוכרי אחד שאני אוהבת במיוחד, והוא ה"שולה". לא שולה כמו "שולה מעפולה", לא שולה כמו "שולה הפנינים", אלא פשוט שולה, כמו תולה או חולה.

סיפור לחנוכה שיש בו הכל. עבר הווה עתיד. לאומי, דתי ציבורי ופרטי.

לכבוד מונדיאל 2022 מצאתי פוסט שכתבתי בזמן מונדיאל 2018, הרבה דברים השתנו בעולם בין שני המונדיאלים הללו, אבל הדקה ה-70 נשארה הדקה השבעים, ועליה אני כותבת. כן, אני כותבת על כדורגל, מזווית נשית ביקורתית שטרם פגשתם.

סיפור שהמספר שלוש מככב בו לא מעט, איך לידתה של נכדתי השלישית לקחה אותי יותר משלושים ושלוש שנים אחורה, ואיך הבנתי ממרומי גילי השלישי, שאני כפי הנראה ילדתי את שלושת ילדיי בעולם השלישי, תוסיפו לזה גם קורונה שלוש פעמים, למרות שלושת החיסונים, ובכלל…

סיפור לפתיחת שנת הלימודים האקדמית שיש בו כמעט הכל. אוניברסיטה מכובדת עם אולמות גדולים וסטודנטים קטנים, הרצאות מרתקות ומרצים מגוונים, ובכל זאת, אי אלו שינויים שחלו במהלך השנים.

אוקטובר פסט הוא פסטיבל גרמני עם הרבה בירה. בשנים האחרונות הוא מהגר לאט לאט לישראל. כותבת הבלוג, הגיעה אליו לגרמניה , לפני כ 30 שנה, מבלי להתכוון כלל, וזאת אגב נסיעה ראשונה של הורים צעירים לשתי בנות קטנות להתאווררות קצרה באירופה. רוצים לשמוע עוד? מוזמנים לקרוא מה קרה

הימים הללו, ה"ימים הנוראים", הם התקופה בה אנו עוסקים שוב ושוב בנושא התשובה. הסיפור שלי שב אל שנים רחוקות, ומביא איתו תשובה. אמנם מעט מוזרה כפי שתגלו, והדרך עד אליה פתלתלה ומסולסלת, אבל תשובה.

סיפור על טלית שכולה תכלת. האם ראיתם פעם טלית שכזו? אני בדרך כלל רואה טליתות שהן רק בגווני לבן, שמנת או קרם. אם תמשיכו איתי לאורך הפוסט אולי תראו אחת כזו