
שמחה יכול לחזור …
שנת לימודי "ימימה" אצלי התחילה לפני שבועיים. הרבה דברים התרחשו בשבועיים הללו. ההסכם שנחתם וחזרתם של החטופים שנותרו בחיים הביתה, הפיחו בכולנו איזו רוח קלה

שנת לימודי "ימימה" אצלי התחילה לפני שבועיים. הרבה דברים התרחשו בשבועיים הללו. ההסכם שנחתם וחזרתם של החטופים שנותרו בחיים הביתה, הפיחו בכולנו איזו רוח קלה

בשבוע החולף, שבתי לאחר חופשת קיץ וחגים ללמד "ימימה", כמו שמכונה בשפה המאוד עממית לימוד תורת ימימה. חשבון פשוט מראה שאני מתחילה את שנתי החמישית

זה אחד המשפטים של ימימה שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליו. אני יודעת, שמישהו מהקוראים בטח ימהר ויגיד: "כבר אמרת את זה גם על המשפט הקודם,

המשפט של ימימה שחלקו בא בכותרת, ואליו אני מתייחסת בשורות הבאות (מופיע בשקף) הוא: "ראש השנה ראש שונה, תחשבי טוב יהיה טוב, תחשבי טוב על

התיישבתי הערב, כמו במרבית ימי השבוע האחרון להכין את החומרים אותם אלמד בשנת הלימוד הקרובה, שתיפתח מיד אחרי החגים (בשבוע של ה 19.10.25), [ההרשמה לקראתה

זהו אחד הביטויים של ימימה שאני מאוד אוהבת. בכלל, משפטים שיש בהם אוקסימרון, הם חזקים, כי אתה לוקח שני קצוות ומצמיד אותם יחד, ומופתע בעצמך

הסיפור הפעם חוצה תרבויות ואפילו יבשות, אבל יש בו חוט מקשר אחד (האמת די הרבה חוטים, כפי שנראה בהמשך) המחבר ושוזר בתך עדין של מסרגה

זה לא משפט מחלק של ימימה, אלא על פי מה שמספרים משפט בו ימימה היתה נוהגת להגיב בסיומה של מלאכה שלומדת שיתפה בה, במהלך שיעור.לצערי,

יש כל מיני דרכים למנות את השנים, אחת מהן היא מיום הולדת ליום הולדת. היום מלאו לי 66. חתיכת גיל 66, אז החלטתי לחלק לכמה

סיפור על גמלים. יש גמלים מכל מיני סוגים, ובכל מיני מקומות. יש אנשים שרואים כל מיני גמלים, יש כאלו שרואים פחות, ויש כאלו שרואים מה

שמחתי למצוא את המשפט היפה הזה של ימימה, שאבאר בהמשך הדברים, בחלק לט' באב, אותו אלמד השבוע בקבוצות שלי.לימימה יש חלקים נפלאים שתמיד נוגעים בי

היום בחרתי לשתף במשפט של ימימה מתוך חלק שלה, שעוסק בגוף ובאכילה מיטיבה, אותו לימדתי בשבוע האחרון.המשפט הזה כל כך יפה ופשוט.ראשית ימימה רואה אותנו

בתוך המציאות ההיסטורית בה אנחנו חיים כיום, שום דבר לא ממש מצליח להפתיע אותנו באמת, וככה בבוקר שבת, בו אני יושבת מול המחשב ומנסה לעבוד

בימים הללו, שכל מיני חיבורים בלתי אפשריים נחשפים וצצים להם , אני רוצה לייחד פוסט אחד לשני מועדים שונים באופיים, ומיוחדים כל אחד על פי

בימים המורכבים הללו, כשהלב נע ומחסיר פעימות, בין לבין הפעימות בהן משתחררות החטופות שנותרו בחיים מן השבי בעזה, ובין סיפוריהן הקשים שעולים ונחשפים טפח אחר

בתקופה בה אנו מצויים, הכל נורא קשה. בין כל הקשיים הגדולים, יש לי קושי קטן. נורא קשה לכתוב פוסט, ולכוון את פרסומו לרגע הנכון. כי

יש מבין קוראיי מי שירים גבה, וטוב שלא ירים כף רגל גסה וישאל בהתרסה: "מה פתאום היא כותבת על הפיל שברגל? הרי אם יש פילים

אז יש לי היום יום הולדת, שוב היא הגיעה, בדרכה המיוחדת והעקבית. באה כמו כל שנה בתאריך המיוחד שלה, לא שואלת: "מה נשמע?" או :"מתאים

אפליקציה-היא מילה ישנה, שלבשה משמעות חדשה. על כמה מהאפליקציות אליהן נחשפתי לאחרונה, כשאחת מהן, "גט טקסי", אף הביאה לי חוויות מרגשות כסבתא חדשה אני כותבת בפוסט זה. מסתבר שלא הכל ניתן ללמוד דרך האפליקציות בלבד, מסתבר שיש דברים, שרק מסורת ידע וניסיון של דורות יכולים להם.

בימים שבהם למילים רגילות אין מילים, בחרתי לשלב לכבוד ט"ו בשבט, התייחסות לחלק מתורת ימימה אביטל ז"ל, המדבר על הקשר העמוק בין החקלאי לאדמתו, אבל כל אחד מאיתנו "כמו חקלאי" תמונת הפתיח צולמה בשדות קיבוץ רעים לפני ימים אחדים על ידי האמנית מרינה פורמן לוי.