מן הסתם בטח שמעתם את המושג "יום כביסה",  אבל מאמא שלי, למדתי מושג אחר, והוא "אוכל של יום כביסה". אמא נולדה בארץ, להורים שעלו מבוכרה, כן, בוכרים. בני העדה הבוכרית מצטיינים בכל מיני תכונות ומעלות, אבל לעניות דעתי התכונה הטובה והחשובה בעדה הבוכרית, היא האוכל. 

אז למה זכיתי להכיר את המושג "אוכל של יום כביסה"? כי יש מאכל בוכרי אחד שאני אוהבת במיוחד, והוא ה"שולה". לא שולה כמו "שולה מעפולה", לא שולה כמו "שולה הפנינים", אלא פשוט שולה, כמו תולה או חולה.

סיפור לחנוכה שיש בו הכל. עבר הווה עתיד. לאומי, דתי ציבורי ופרטי.

לכבוד מונדיאל 2022 מצאתי פוסט שכתבתי בזמן מונדיאל 2018, הרבה דברים השתנו בעולם בין שני המונדיאלים הללו, אבל הדקה ה-70 נשארה הדקה השבעים, ועליה אני כותבת. כן, אני כותבת על כדורגל, מזווית נשית ביקורתית שטרם פגשתם.

סיפור שהמספר שלוש מככב בו לא מעט, איך לידתה של נכדתי השלישית לקחה אותי יותר משלושים ושלוש שנים אחורה, ואיך הבנתי ממרומי גילי השלישי, שאני כפי הנראה ילדתי את שלושת ילדיי בעולם השלישי, תוסיפו לזה גם קורונה שלוש פעמים, למרות שלושת החיסונים, ובכלל…

סיפור לפתיחת שנת הלימודים האקדמית שיש בו כמעט הכל. אוניברסיטה מכובדת עם אולמות גדולים וסטודנטים קטנים, הרצאות מרתקות ומרצים מגוונים, ובכל זאת, אי אלו שינויים שחלו במהלך השנים.

אוקטובר פסט הוא פסטיבל גרמני עם הרבה בירה. בשנים האחרונות הוא מהגר לאט לאט לישראל. כותבת הבלוג, הגיעה אליו לגרמניה , לפני כ 30 שנה, מבלי להתכוון כלל, וזאת אגב נסיעה ראשונה של הורים צעירים לשתי בנות קטנות להתאווררות קצרה באירופה. רוצים לשמוע עוד? מוזמנים לקרוא מה קרה

הימים הללו, ה"ימים הנוראים", הם התקופה בה אנו עוסקים שוב ושוב בנושא התשובה. הסיפור שלי שב אל שנים רחוקות, ומביא איתו תשובה. אמנם מעט מוזרה כפי שתגלו, והדרך עד אליה פתלתלה ומסולסלת, אבל תשובה.

סיפור על טלית שכולה תכלת. האם ראיתם פעם טלית שכזו? אני בדרך כלל רואה טליתות שהן רק בגווני לבן, שמנת או קרם. אם תמשיכו איתי לאורך הפוסט אולי תראו אחת כזו

איך מצאתי אוצר יקר ערך ב"שוק הפשפשים" ביפו, ובזכותו-ברכתי את כל העולם ואשתו ,בשנה טובה, ובאותו
מעשה ממש, מוכר מזדמן אחד מאותו שוק, זכה לחייך כל השנה!

סיפור המשלב את אחד מסימני החגים, הרימון, עם חווית טיול, ומפגש מיוחד באי היווני רודוס.

סיפור עצוב וכואב על זמן שעצר מלכת, תרתי משמע, בעקבות פציעתו של זאב-אישי במהלך "מבצע שלום הגליל" כמו שנקראה אז "מלחמת לבנון הראשונה", כשאנחנו נשואים שבועיים בלבד, ומברכים ומודים אחרי ארבעים שנה שכך הסתיים הסיפור עבורנו.