אומרים שכשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת. בהמשך, אספר לכם איזו דלת נסגרה, אבל אני פותחת לכם דלת רחבה לחוויות ממרתף בית העם בנהלל, אגב שיפוץ המבנה לכבוד חגיגות המאה לייסוד הכפר

תפיסתו הבסיסית של הלימוד טוענת שהמערכת הפנימית של כל אחד מאיתנו רוצה ויכולה להטיב עם עצמה ("המהות הטובה"), על ידי זיהוי ("זיהוי") הכאבים הרגשיים והרישומים שהם נפרדים מאיתנו, ומכונים "עומס", שאותם צברנו במהלך חיינו. הלימוד מלמד את היכולת לקבל את עצמנו, ואת המתרחש בעולמנו, מתוך "הסכמת הלב" ומביא לשמחה ושקט.

הפעם אני מדברת על "קול קורא", שהוא גם מונח מוכר בהוראת ההיסטוריה לבחינות הבגרות, תחום שבו אני עוסקת לפרנסתי, וגם מביאה קול קורא משלי, המבקש מתלמידים שזקוקים לעזרתי, להקדים ולהגיע אלי כדי לשפר את הציון שלהם בהיסטוריה, וגם להיות מוכנים בזמן למבחן המסכם

בערב תשעה באב, סיפור חילוני, עם הרבה מקומות קדושים, שאלה עקרונית לטיבו של היום לאחר מלחמת ששת הימים, וזיכרונות מאלבום התמונות

אם הביטוי "ח' באלול" נאמר אצלך ברצף, כאילו שהוא מילה אחת. אם היית בטוח כילד, ואולי עדיין חושב כך כמבוגר, שח' באלול הוא אחד מהחגים

לעתים, לצד זיכרון האירועים הגדולים, מה שנשאר, זה להעלות חיוך ולצחוק לזכר הרגעים הקטנים, בעיקר למי שהיתה ילדה בת שמונה במלחמת ששת הימים, כשהכל עוד היה טוב, לפני שנפלו על המשפחה הימים הקשים.

הפעם, אל תנסו אפילו למצוא קשר בין שם הפוסט לנושא עליו הוא מספר. יש בו אקטואליה, יש בו בריכת שחייה, יש בו מורה, יש בו זיכרונות ילדות, ויש בקשה צנועה שכל אחד ייתמקד במה שהוא טוב בו ויודע אותו, ואז…הכל ייראה עוד יותר טוב.

לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

בימים אלו, שכבודה של הכנסת ומעמדה קצת פחת, בחרתי לכתוב משהו על הכנסת הראשונה, כדי לנסות ולהעלות במעט את קרנו של זה המוסד . האמת