סיפור של ראשית החורף
ספטמבר 10, 2022
אין תגובות
איך משתלבים יום הגשם הראשון בשנה, שקי יוטה, חופשה חלומית באילת, טיול בארצות הברית,הבוץ המיתי של מושב נהלל, חג המולד, מורשת משפחתית ועוד כמה עניינים?בואו נראה
איך משתלבים יום הגשם הראשון בשנה, שקי יוטה, חופשה חלומית באילת, טיול בארצות הברית,הבוץ המיתי של מושב נהלל, חג המולד, מורשת משפחתית ועוד כמה עניינים?בואו נראה
סיפור קליל על כורסא סולידית מבית טוב שהוצאה לרחוב, בילתה בו במשך הלילה, והפכה לגיבורת היום
החורף האינטנסיבי שהתרגש השבוע על עמק יזרעאל, העלה סיפור מימים סוערים פחות בחורף האחרון בעמק, ואיתו סיפור מחויך על התמודדות עם אחד מאיתני הטבע בעמק לפני יובל שנים, כמו גם על החיבור בין שני ענקים, שלא לומר טייקונים, נהלל וכפר -יהושע. (אני מנהלל)
סיפור שהוא ברכת יום הולדת לעצמי, למרות שאהיה בסוף השבוע רק בת 59, הפכתי באחת לאחת מ"זקני הכפר", רוצים לדעת איך? בואו תשמעו סיפור. כרגיל, הרבה נוסטלגיה נהללית מקומית,הומור, אהבת אדם, ומפגשים אנושיים.
סיפור שמתחיל ביום אוקטובר חמים וקייצי, והזיכרון של כותבת הבלוג שמתעורר נוכח שלט חוצות, המזמין לבוא ולרכוש מגפי גשם במחיר מוזל. על השנים בהם היה חורף, היה גשם, ובעיקר היה הרבה בוץ במושב נהלל.
סיפור על תחנה לבנה, שכמותה היו פזורות רבות ברחבי עמק- יזרעאל, המזרחי והמערבי. הסיפור עושה דרך ארוכה על- פני שנים ומרחבים. הוא מתחיל בשנות הארבעים בה נבנו התחנות, פה בעמק, וגם מסיים כאן, רק עובר מצדו האחד של העמק לשני, וגם מבקר בתל-אביב, ואפילו בחוף המזרחי וגם המערבי של ארה"ב. הכל כתוב בחיוך קליל של יום קיץ חם במיוחד
סיפר שמתחיל ב"שוק איכרים" מקומי לכבוד חג השבועות, במושב ותיק בעמק, ומעורר זיכרונות מימי הבראשית של הכפר, ושל כותבת הבלוג עצמה.
אין כפר בעולם, שמכבד את עצמו, שאין לו "סינימה" משלו. לנו בנהלל, היה גם היה, ועדיין ישנו. "בית העם" ניצב במרכז הכפר מחכה בשיממונו לתיקונו, ובינתיים, מה שנשאר לנו, זה להתרפק על הזיכרונות. מוזמנים לצפות איתי בסרטים שלי. מסתבר שגם כשהקולנוע היה בשחור לבן, החיים היו מלאי צבע.
מושב נהלל, שעלה על הקרקע בח' באלול תרפ"א (1921) , חוגג השבוע את יום הולדתו ה-97. סיפור קליל המביא מרוח החג בעבר ובהווה, דרך סיפור הפקתה של חולצת חג, לחג ה-80.
הפעם סיפור מלפני 60 פחות 6 שנים, כשאני הייתי ילדה בת שש. הסיפור משלב את חווית כניסתי לכיתה א' בבית- הספר היסודי, כמו תלמידים רבים
הפעם, סיפור שצריך לקחת אותו בקצב איטי ונינוח, ולזרום אתו ממש כמו עם חתונה בטוסקנה, בטח ובטח כשמסופר בו על חתונה שנערכה לפני ארבעים שנה, שהיא חתונתה של המספרת. אז מזגו כוס שמפניה וכנסו בנחת לקצב ולזרימה של הסיפור.
בוודאי שמעת לא אחת על "לימודי ימימה, "שיטת ימימה", או "לימודי חשיבה הכרתית ע"פ ימימה". אם שאלת שאלות נוספת, הסתבר לך שכל מי שלומדת "ימימה" מתקשה לעיתים
כולנו מפזמים בכל יום הולדת "אין, אין חגיגה בלי עוגה", אז יש חגיגה! ויש גם עוגה! ויש כמה סיפורי יום הולדת שמשתלבים זה בזה. והיות שהעוגה שבסיפור ובתמונה היא "עוקץ הדבורה", יש לנו כאן גם דבש, וגם עוקץ. כרגיל מוזמנים באהבה ובברכת מזל טוב!
סיפור שהיה יכול להיות מאוד פשוט, על בית מעץ שהולך ונבנה לו על עץ תות, במושב נהלל הוותיק שבעמק. אבל הסיפור נעשה מורכב יותר ויותר והעניינים נעשים סבוכים ומפותלים כשמגיעים לענפים ולצמרת, כמו גם לגזע ולשורשים, בעיקר כשכל זה מתייחס גם לאנשים, שחלקם על פי האגדות המקומיות, היו די נחושים וקשים לאורך 101 שנות, חמישה דורות ותוספות שהצטרפו למשפחה עם השנים.
לקראת פתיחתה של עונת הרחצה בבריכת השחייה שנמצאת במרכז הכפר, אך טבעי היה שיצופו ויצוצו להם זיכרונות הילדות והנערות באותה בריכה, באחד מגלגולי העבר שלה. אתם מוזמנים לקפוץ איתי אל המים המצננים, והכי חשוב, אל תעשו פיפי מהמקפצה…
יש מורות לימימה, מורות לחשיבה הכרתית, מורות ברוח ימימה, מורות על פי שיטת ימימה מורות שנעזרות בחומרים של ימימה או מסתמכות עליהן, ועוד הגדרות כאלו ואחרות. אני מספרת לכם כאן איך הפכתי למורה מורשה לתורת ימימה, בהסכמת ישי אביטל בנה של ימימה זצ"ל, ומשלמת לו תמלוגים כחוק, ומזמינה את מי שמתעניינת לפנות אליי(נשים בלבד) 052-3490952
השבוע, ישבנו עם הילדים שלנו, שבינתיים התיישבו בנהלל, ועלו הרהורים, אולי לסבלט את דירתם בכפר בחופשת הקיץ הקרבה, עד מהרה עלה זיכרון הסיבלוט האחרון, בדירה בתל-אביב
סיפור על טבעות נישואין, שלו, ושלה. או בעצם, שלי ושלו. סיפור עם חיוך, בתוך מציאות עצובה. נישואין ופציעה במהלך מלחמת לבנון הראשונה וטבעת נישואין שהתגלגלה
אחרי חמש שנים בתצורה קבועה, הבלוג עושה לו, והכותבת יחד איתו שינוי קטן. ראשית הוא נוטל לו חופשה קצרה, וגם היא ואז הוא חוזר לו בשינוי וריאנט, ולך תדע לאן יתפתח לו
למרות שכותרת הפוסט אולי נשמעת לכם כמו שם של קיבוץ, או של גדוד שריון מסתער, היא ממש לא. היא ראשי התיבות של משהו מכובד לא