בימים הללו, שכל מיני חיבורים בלתי אפשריים נחשפים וצצים להם , אני רוצה לייחד פוסט אחד לשני מועדים שונים באופיים, ומיוחדים כל אחד על פי

בימים שבהם למילים רגילות אין מילים, בחרתי לשלב לכבוד ט"ו בשבט, התייחסות לחלק מתורת ימימה אביטל ז"ל, המדבר על הקשר העמוק בין החקלאי לאדמתו, אבל כל אחד מאיתנו "כמו חקלאי" תמונת הפתיח צולמה בשדות קיבוץ רעים לפני ימים אחדים על ידי האמנית מרינה פורמן לוי.

סיפור על אתרוגים מהסוכה בנהלל לפני הרבה הרבה שנים, ובתוכו, גם כל שאר המינים. כמו תמיד, ובטח בסוכות, אתם מוזמנים

בימים שמיד לאחר מלחמת יום כיפור, נכנס מושב נהלל ל"שגרת חירום" ובמהלכה נדרש הנוער הצעיר בכפר להשקיף ממגדל המים על שדות המושב כדי להתריע ולמנוע הצתות. אספר כאן בהומור מה התרחש במהלך המשמרת של שתי נערות מעט רעבות ולחוצות, שאחת מהן היתה אני.

פוסט ליום האזכרה לנופלים במלחמת יום כיפור. נכתב במהלך תקופת הקורונה והסגרים, בה נבצר מאנשי נהלל, כמו במקומות אחרים ברחבי הארץ לעלות ולקיים את האזכרה לנופלים בבית הקברות

בערב תשעה באב, סיפור חילוני, עם הרבה מקומות קדושים, שאלה עקרונית לטיבו של היום לאחר מלחמת ששת הימים, וזיכרונות מאלבום התמונות

לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.

לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים