בימים שבהם למילים רגילות אין מילים, בחרתי לשלב לכבוד ט"ו בשבט, התייחסות לחלק מתורת ימימה אביטל ז"ל, המדבר על הקשר העמוק בין החקלאי לאדמתו, אבל כל אחד מאיתנו "כמו חקלאי" תמונת הפתיח צולמה בשדות קיבוץ רעים לפני ימים אחדים על ידי האמנית מרינה פורמן לוי.
בטח תוהה הקורא הממוצע בליבו, מדוע הכותבת מתחילה בתיאור המימונה השלישית שלה, ומה התרחש בראשונה או השנייה, ולמה היא עושה זאת דווקא עכשיו. התשובה העצובה מקדישה את הפוסט לזכרה של עליה דהאן ז"ל שהובאה היום למנוחת עולמים בשלומי בנוכחות בני משפחתה בלבד, בהתאם להוראות פיקוד העורף ולזכרו של אברהם בעלה ז"ל שנפטר רגע לפני הקורונה.
סיפור על אתרוגים מהסוכה בנהלל לפני הרבה הרבה שנים, ובתוכו, גם כל שאר המינים. כמו תמיד, ובטח בסוכות, אתם מוזמנים
בימים שמיד לאחר מלחמת יום כיפור, נכנס מושב נהלל ל"שגרת חירום" ובמהלכה נדרש הנוער הצעיר בכפר להשקיף ממגדל המים על שדות המושב כדי להתריע ולמנוע הצתות. אספר כאן בהומור מה התרחש במהלך המשמרת של שתי נערות מעט רעבות ולחוצות, שאחת מהן היתה אני.
פוסט ליום האזכרה לנופלים במלחמת יום כיפור. נכתב במהלך תקופת הקורונה והסגרים, בה נבצר מאנשי נהלל, כמו במקומות אחרים ברחבי הארץ לעלות ולקיים את האזכרה לנופלים בבית הקברות
הימים הללו, ה"ימים הנוראים", הם התקופה בה אנו עוסקים שוב ושוב בנושא התשובה. הסיפור שלי שב אל שנים רחוקות, ומביא איתו תשובה. אמנם מעט מוזרה כפי שתגלו, והדרך עד אליה פתלתלה ומסולסלת, אבל תשובה.
סיפור על טלית שכולה תכלת. האם ראיתם פעם טלית שכזו? אני בדרך כלל רואה טליתות שהן רק בגווני לבן, שמנת או קרם. אם תמשיכו איתי לאורך הפוסט אולי תראו אחת כזו
איך מצאתי אוצר יקר ערך ב"שוק הפשפשים" ביפו, ובזכותו-ברכתי את כל העולם ואשתו ,בשנה טובה, ובאותו
מעשה ממש, מוכר מזדמן אחד מאותו שוק, זכה לחייך כל השנה!
סיפור המשלב את אחד מסימני החגים, הרימון, עם חווית טיול, ומפגש מיוחד באי היווני רודוס.
..בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים…" הפעם סיפור על יציאת מצרים. לא יציאה אחת, אלא יציאות רבות, גם המצרים משתנות, אבל רוח האדם היא אחת, וכשהכל מומתק לו בקצת טעם של שוקולד, יוצא סיפור מיוחד. מוזמנים לדלג איתי בין התקופות והגלויות בסיפור מתוך הלב לקראת הפסח המתקרב.
לפי שם והכותרת שנושא הפוסט , יש מי שעשוי לחשוב שאני הולכת להתייחס לאחד משיריה של קרול קינג המופלאה. או אולי בכלל לשירו של ניל
תמיד ידענו, עוד מהתקופה שהיינו בגן הילדים, שבחג החנוכה מציינים את הנס הגדול שחוללו המכבים מול היוונים. ואגב- כך גם מפליגים ומדברים על ניסים ומייחלים להם. אז גם לי התרחש נס חנוכה קטן, שהגיע ממש בזמן. מה שמאפיין ניסים, זה כשאתה מרגיש שעשית את כל מה שניתן לעשות לנוכח סיטואציה נתונה, מתרחש משהו שלא האמנת שיתרחש, והופך את התמונה
בערב תשעה באב, סיפור חילוני, עם הרבה מקומות קדושים, שאלה עקרונית לטיבו של היום לאחר מלחמת ששת הימים, וזיכרונות מאלבום התמונות
לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר
בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.
כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.
לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים
כל הזכויות שמורות למירב גולדוין
עיצוב האתר: ליאור ליפשיץ | בניה: נטלי אוליאל
