משהו על הוראה בימי קורונה. או איך הפכה המחלבה שבמרכז הכפר לבית ספר לכל דבר, או לפחות לדבר הכי בית-ספרי שיכול להיות בתקופה מורכבת ומבולבלת שכזו. וכמו תמיד בהוראה-איך הנערים עשו לי בית ספר, ועוד יעשו לכולנו

לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים

למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.

הפעם, ראיון לא פוליטי, עם אדם שהוא גם פוליטיקאי, אבל בעיקר אדם. בהזדמנות חגיגית בה אני לומדת איך לערוך סרט על ראיון, מצאנו את הזדמנות ליישר את כל הפינות מאז גן הילדים של רותי אותו חלקנו, ולדברים על סוסים, פחדים, ערכים, ואפילו נמלים וחגבים. מוזמנים

הפעם, סיפור על דברים שפג תוקפם, והדרך בה אני מתמודדת איתם. לעיתים מועד התפוגה מהיר ממה שחשבתי, ואז משהו מתפוגג…לא הבנתם? כנסו ותקראו

ימי הקורונה והסגרים הוציאו מכולנו הרבה יצירתיות. על פרויקט יצירתי שנערך במושב נהלל, שיחגוג השנה את יום הולדתו המאה ,שתחילתו בחלום, בסגר האחרון, ידברו התמונות

השילוב של מערכת בחירות שמתנהלת לפתחנו, ומשטחי הכותנה הנמצאים בכל אחד מהמשקים בעמק ולאורך כבישיו, לקחו אותי לשנים אחרות, בהן משטחים אלו היו פניה של מערכת הבחירות, לפחות בצד אחד של המפה. יצאתי לראות מה חושבות העגלות בלילות, וגם בימים.

פיפי מהמקפצה זה לא משהו שעושים, זה נכון, אבל יש כמה מקרים יוצאי דופן. מקרה אחד התרחש במציאות, על ידי גיבור מיתי. אם תקראו עד הסוף, תוכלו לגלות מתי יכול להתרחש המקרה השני, ועל ידי מי.

יש מבנים שנושאים זיכרונות, כל עוד שהמבנה עומד שם, הזיכרון קיים. התחושה שהנה הולכים להשתנות סדרי עולם, והמבנה שהיה שם מאז ומעולם, הולך לקבל חזית חדשה, עורר בכותבת הבלוג זיכרונות ישנים על חינוך, על חיסכון ועל גישה. מוזמנים בבקשה.

בתקופה האחרונה, תקופת הסגר, מצאנו את עצמנו מבצעים את הפעילות הספורטיבית המותרת, וצועדים לא פעם בטבעת הנוספת והחדשה של עיגול נהלל, הנקראת בפי המקומיים "הרדיאלי" ועל ידי אחרים ה"הרחבה".