העולם רועש ורוגש, מה שלא פיללנו, מתרחש לנגד עינינו ואני באלגנטיות מנותקת כביכול, מספרת לכם סיפורי מעשיות על קרמבו ועל פלסטר. אבל אתם יודעים, אני הרי מכינה את הפוסט מבעוד מועד, ולך תדע מה יתרחש בעולם המציאות עד שהוא יופץ. אז בחרתי משהו שמצד אחד יגרום לכם לחיוך קל , מצד שני, יזכיר את סבתי, דובה ז"ל , שכל החיים חשבתי שהיא עלתה לפני כמעט שני יובלות מרוסיה, ורק בימים האחרונים אני מבינה עד כמה היא היתה אוקראינית בכלל. ובעיקר משום שכאשר אני צופה במסך הטלוויזיה, ורואה את הילדים הרכים והמנומנמים הללו עם פונפון וורוד מתוק על כובע צמר ותיק גב קטן, בו נמצאים כל ה"אוצרות". הופכים בלי להבין בכלל למה ומדוע באחת לפליטים. אין מה לעשות, אני כבר סבתא וגם חושבת כמו סבתא וליבי נכמר. אז משהו לכבוד כל הסבתות בעולם.