בימים שבהם למילים רגילות אין מילים, בחרתי לשלב לכבוד ט"ו בשבט, התייחסות לחלק מתורת ימימה אביטל ז"ל, המדבר על הקשר העמוק בין החקלאי לאדמתו, אבל כל אחד מאיתנו "כמו חקלאי" תמונת הפתיח צולמה בשדות קיבוץ רעים לפני ימים אחדים על ידי האמנית מרינה פורמן לוי.

דברי הספד לסופר מאיר שלו, עם פטירתו מהזווית האישית שלי, כבת למשפחה שכולה שאיבדה את דודה, לוחם סיירת גולני, ראובן בביוף ז"ל באותה תקרית בה שלו נפצע קשה בנובמבר 1967

השבוע ימלאו 45 שנה למלחמת יום כיפור. במהלך השנים האחרונות, כמורה להיסטוריה ישראלית, אני מבינה שאני לא רק מלמדת היסטוריה, אלא מהווה חלק ממנה. אני מבינה שתפקידי, ממרחק הזמן, הוא גם לספר לתלמידים, שרבים מהוריהם לא היו בארץ, או לא נולדו כשהתרחשה, על החוויה ההיא, ולא רק ללמד אותה. אביא כאן את זיכרונותיי כנערה בת 14, מפרוץ המלחמה, מהמקלט השכונתי, מההתארגנות ברמה המשפחתית והקהילתית שלי, בכפרי, נהלל.

פוסט ליום האזכרה לנופלים במלחמת יום כיפור. נכתב במהלך תקופת הקורונה והסגרים, בה נבצר מאנשי נהלל, כמו במקומות אחרים ברחבי הארץ לעלות ולקיים את האזכרה לנופלים בבית הקברות

השנה "יום האשה", שלמדנו להכיר אותו כאן בארץ, מהנשים שעלו מ"ברית המועצות לשעבר", הוא יום עצוב ,בגלל מה שעובר עליהן שם ב"מולדת הרחוקה". אני הרחקתי עוד יותר, לאותה מולדת, ולשתי הסבתות שלי שבאו ממנה לפני קרוב למאה שנה, ומספרת סיפור עצוב על אחת מהן, שעברה מה שחלמנו בתמימות שההיסטוריה לא תביא לנו יותר, נדודים, תלישות ופליטות.

כיצד שימשתי במהלך שירותי הצבאי כקצינה מלווה לראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ז"ל בהלווייתו של יגאל אלון ז"ל בקיבוץ גינוסר. וזאת בהומור מנקודת מבטה של "היד שמחזיקה את המטריה". קצינה צעירה שרוצה לא רק לחזור הביתה בשלום, אלא גם תמונה ב"מבט" מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה

השבוע, הלך לעולמו במפתיע גבי גלבר ז"ל, חבר איתו חלקתי את קורס קציני הקשר, אותו סיימנו בדיוק לפני 42 שנה. מותו הכה גם אותנו ,חבריו בתדהמה, ובכל זאת, בחרתי לספר לזכרו סיפור מחויך מאותה תקופה, הקשור בדמותה של מלכת היופי, אילנה שושן. יהי זכרו של גבי ברוך!

מספר מילות זיכרון ספונטניות שכתבתי ב"פייסבוק" ביום פטירתו של עפר אבירן, בן וחבר נהלל, שהדריך שימר והנחיל לרבים את יפיה ייחודה ומורשתה .

בערב תשעה באב, סיפור חילוני, עם הרבה מקומות קדושים, שאלה עקרונית לטיבו של היום לאחר מלחמת ששת הימים, וזיכרונות מאלבום התמונות

לעתים, לצד זיכרון האירועים הגדולים, מה שנשאר, זה להעלות חיוך ולצחוק לזכר הרגעים הקטנים, בעיקר למי שהיתה ילדה בת שמונה במלחמת ששת הימים, כשהכל עוד היה טוב, לפני שנפלו על המשפחה הימים הקשים.

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

סיפור גבורתו של חלל צה"ל ראובן בביוף ז"ל שנפל במהלך תקופת מלחמת ההתשה, בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. הגבורה עליה אני מספרת כאן, היא גבורת הרצון, וכוח הרצון שהתגלמו באישיותו של ראובן, בן העדה הבוכרית ויתום מהוריו בנופלו. היה אחיה הצעיר
של אמי מלכה ז"ל

כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.

השואה היא הסיפור של כולנו. היא מרכיב מכונן בסיפור הישראלי. סיפורי הפעם מתאר איך הבנתי עד כמה השואה היא הסיפור שלי, וזאת ממרחק הדורות. ומאפשר את הבנת סיפור הציונות כולה, דרך הסיפור המשפחתי שלי , משפחת וולף מטרנוב שבגליציה.

למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.

סיפור על אהבה ששופך אור. חיבור בין ספרות להיסטוריה, חיבור בין פרטי לכללי, ביני לבין עברי. דברים שנכתבו בעקבות פטירתו של הסופר עמוס עוז, והשורה הקטנה בדפי ההיסטוריה והספרות לה זכה סבי, שלא זכיתי להכירו.