ימי הקורונה והסגרים הוציאו מכולנו הרבה יצירתיות. על פרויקט יצירתי שנערך במושב נהלל, שיחגוג השנה את יום הולדתו המאה ,שתחילתו בחלום, בסגר האחרון, ידברו התמונות

בימים אלו של סגר שלישי, ואולי האחרון, בטח לשנה הזו. אני פותחת שער צר לנושא רב חשיבות והוא -השיער בסגר. אכתוב כאן על כל השערות, ובעטיין על כל הסערות, כשהכל תלוי על חוט השערה

איך כל המושגים החדשים הללו: "מלכת הגמביט", "זרה", "שעת נעילה", וגם "נטפליקס" ו "ערוץ" ממלכתי מצטרפים להם למושגים כמו: "כור היתוך", "מיזוג גלויות", "רב תרבותיות" אהבתי להיסטוריה, ל"לחם ושעשועים" וימי הקורנה

השילוב של מערכת בחירות שמתנהלת לפתחנו, ומשטחי הכותנה הנמצאים בכל אחד מהמשקים בעמק ולאורך כבישיו, לקחו אותי לשנים אחרות, בהן משטחים אלו היו פניה של מערכת הבחירות, לפחות בצד אחד של המפה. יצאתי לראות מה חושבות העגלות בלילות, וגם בימים.

פיפי מהמקפצה זה לא משהו שעושים, זה נכון, אבל יש כמה מקרים יוצאי דופן. מקרה אחד התרחש במציאות, על ידי גיבור מיתי. אם תקראו עד הסוף, תוכלו לגלות מתי יכול להתרחש המקרה השני, ועל ידי מי.

בתקופה האחרונה, תקופת הסגר, מצאנו את עצמנו מבצעים את הפעילות הספורטיבית המותרת, וצועדים לא פעם בטבעת הנוספת והחדשה של עיגול נהלל, הנקראת בפי המקומיים "הרדיאלי" ועל ידי אחרים ה"הרחבה".

השנה בחרתי לכתוב ליום הזיכרון לא על הנופלים, אלא על הנושאים במלאכת התמיכה במשפחות ונשיאת הזכר והזיכרון, דרך דמותה המיוחדת של "הפקידה של הסיירת" שאותה זכיתי להכיר בערבות נפילתו של דודי ראובן בביוף, אחיה הצעיר של אמי שהיה לוחם בסיירת גולני.