הסיפור הפעם חוצה תרבויות ואפילו יבשות, אבל יש בו חוט מקשר אחד (האמת די הרבה חוטים,  כפי שנראה בהמשך) המחבר ושוזר בתך עדין של מסרגה

יש כל מיני דרכים למנות את השנים, אחת מהן היא מיום הולדת ליום הולדת. היום מלאו לי 66. חתיכת גיל 66, אז החלטתי לחלק לכמה

אפליקציה-היא מילה ישנה, שלבשה משמעות חדשה. על כמה מהאפליקציות אליהן נחשפתי לאחרונה, כשאחת מהן, "גט טקסי", אף הביאה לי חוויות מרגשות כסבתא חדשה אני כותבת בפוסט זה. מסתבר שלא הכל ניתן ללמוד דרך האפליקציות בלבד, מסתבר שיש דברים, שרק מסורת ידע וניסיון של דורות יכולים להם.

סיפור שהמספר שלוש מככב בו לא מעט, איך לידתה של נכדתי השלישית לקחה אותי יותר משלושים ושלוש שנים אחורה, ואיך הבנתי ממרומי גילי השלישי, שאני כפי הנראה ילדתי את שלושת ילדיי בעולם השלישי, תוסיפו לזה גם קורונה שלוש פעמים, למרות שלושת החיסונים, ובכלל…

סיפור שהיה יכול להיות מאוד פשוט, על בית מעץ שהולך ונבנה לו על עץ תות, במושב נהלל הוותיק שבעמק. אבל הסיפור נעשה מורכב יותר ויותר והעניינים נעשים סבוכים ומפותלים כשמגיעים לענפים ולצמרת, כמו גם לגזע ולשורשים, בעיקר כשכל זה מתייחס גם לאנשים, שחלקם על פי האגדות המקומיות, היו די נחושים וקשים לאורך 101 שנות, חמישה דורות ותוספות שהצטרפו למשפחה עם השנים.

לפי שם והכותרת שנושא הפוסט , יש מי שעשוי לחשוב שאני הולכת להתייחס לאחד משיריה של קרול קינג המופלאה. או אולי בכלל לשירו של ניל

העולם רועש ורוגש, מה שלא פיללנו, מתרחש לנגד עינינו ואני באלגנטיות מנותקת כביכול, מספרת לכם סיפורי מעשיות  על קרמבו ועל פלסטר. אבל אתם יודעים, אני הרי מכינה את הפוסט מבעוד מועד, ולך תדע מה יתרחש בעולם המציאות עד שהוא יופץ. אז בחרתי משהו שמצד אחד יגרום לכם לחיוך קל , מצד שני, יזכיר את סבתי, דובה ז"ל , שכל החיים חשבתי שהיא עלתה לפני כמעט שני יובלות מרוסיה, ורק בימים האחרונים אני מבינה עד כמה היא היתה אוקראינית בכלל. ובעיקר משום שכאשר אני צופה במסך הטלוויזיה, ורואה את הילדים הרכים והמנומנמים הללו עם פונפון וורוד מתוק על כובע צמר ותיק גב קטן, בו נמצאים כל ה"אוצרות". הופכים בלי להבין בכלל למה ומדוע באחת לפליטים. אין מה לעשות, אני כבר סבתא וגם חושבת כמו סבתא וליבי נכמר. אז משהו לכבוד כל הסבתות בעולם.

תמיד ידענו, עוד מהתקופה שהיינו בגן הילדים,  שבחג החנוכה מציינים את הנס הגדול שחוללו המכבים מול היוונים. ואגב- כך גם מפליגים ומדברים על ניסים ומייחלים להם. אז גם לי התרחש נס חנוכה קטן, שהגיע ממש בזמן. מה שמאפיין ניסים, זה כשאתה מרגיש שעשית את כל מה שניתן לעשות  לנוכח סיטואציה נתונה, מתרחש משהו שלא האמנת שיתרחש, והופך את התמונה