קטגוריות
- תקופת הקורונה
- תורת ימימה
- שכול וזיכרון
- קיבוץ גניגר
- ספרות ואמנות
- סיפורים בחיוך קל
- סבתא מירב
- נשים ונשיות
- נהלל משק 9-גולדוין
- משפחת וולף
- משפחת גולדוין
- משפחת בביוף
- מידות
- מושב נהלל-זיכרונות ילדות ונעורים
- מושב נהלל-היסטוריה מקומית
- מאכלים ומתכונים
- לימודים חינוך והוראה
- לימוד ימימה
- טיולים ונופים בארץ ובעולם
- חוויות וזיכרונות מהשירות הצבאי
- חגי ישראל
- חגי
- העדה הבוכרית
- הסטוריה ישראלית
- היסטוריה ישראלית
- החברה הישראלית
- הורים וילדים
- בעמק בקיבוץ ובכפר
- בעלי חיים
- בדים מדברים-תפירה ועיצוב

על דגל ועל סמל (כולנו איציק)
בימים האחרונים "נקראתי לדגל" תלמידת עבר שלי ביקשה שאעזור לה ללמוד את החומר לקראת מבחני הכניסה לבה"ד 1. עם צאת יום העצמאות השנה, נשארו לי עוד כמה מילים (לא קלות) בנושא הדגל והסמל, אגב תפילה לשלומו של איציק סעידיאן

כוחו של רצון-ראובן בביוף ז"ל
סיפור גבורתו של חלל צה"ל ראובן בביוף ז"ל שנפל במהלך תקופת מלחמת ההתשה, בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. הגבורה עליה אני מספרת כאן, היא גבורת הרצון, וכוח הרצון שהתגלמו באישיותו של ראובן, בן העדה הבוכרית ויתום מהוריו בנופלו. היה אחיה הצעיר
של אמי מלכה ז"ל

עשרת ימי ישראליות
כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.

אני וסיפור שואה
השואה היא הסיפור של כולנו. היא מרכיב מכונן בסיפור הישראלי. סיפורי הפעם מתאר איך הבנתי עד כמה השואה היא הסיפור שלי, וזאת ממרחק הדורות. ומאפשר את הבנת סיפור הציונות כולה, דרך הסיפור המשפחתי שלי , משפחת וולף מטרנוב שבגליציה.

אגוזים עם שיניים
בוודאי תחשבו על- פי הכותרת שמתנוססת לה כאן למעלה, שבכוונתי לספר לכם סיפור הנגזר מהביטוי הנודע: "למה אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים?" למרות הכותרת המושכת הזו, הנה, עובדה, אתם כאן. לא בזה מדובר, למרות שיש לי כמה דוגמאות די מצחיקות מהחיים כדי להמחישו, אבל לא הפעם.

אי שם בבקעה
קראתי לפוסט אי שם בבקעה, כמו שיכולתי לקורא לו אלף זמר ועוד זמר, אבל באמת הפוסט מספר על מסע בבקעה כמו על מסע בזמן דרך מחקר אקדמי, שירים לריקודי עם, יישובים בשטח, וזיכרונות מנסיעות עם אבא.

עץ אלון לאריק
בימים אלו, כשהכל בהם קצת מבולבל, בחרתי לספר סיפור חיובי ועצוב, על צמיחה ולבלוב. בחרתי לספר סיפור על יציבות, שורשיות, וערכים פשוטים כמו חברות וערבות הדדית, דרך הנצחה מחודשת לבן כיתתנו, אריה יעקובוביץ ז"ל
שנפל במלחמת שלום הגליל

ביצ'ק
הפעם הסחת דעת מהמצב הכללי עם סיפור על מאכל עדתי, כמו שהוא גם סיפור על פנטסיה שהתגשמה, עם הרבה בצק, דלעת, תבלינים, געגוע לטעם ולפעם ויכולת לספר סיפורים.

עד שיחליטו (על ההוראה)
משהו על הוראה בימי קורונה. או איך הפכה המחלבה שבמרכז הכפר לבית ספר לכל דבר, או לפחות לדבר הכי בית-ספרי שיכול להיות בתקופה מורכבת ומבולבלת שכזו. וכמו תמיד בהוראה-איך הנערים עשו לי בית ספר, ועוד יעשו לכולנו