לעתים, לצד זיכרון האירועים הגדולים, מה שנשאר, זה להעלות חיוך ולצחוק לזכר הרגעים הקטנים, בעיקר למי שהיתה ילדה בת שמונה במלחמת ששת הימים, כשהכל עוד היה טוב, לפני שנפלו על המשפחה הימים הקשים.

הפעם, אל תנסו אפילו למצוא קשר בין שם הפוסט לנושא עליו הוא מספר. יש בו אקטואליה, יש בו בריכת שחייה, יש בו מורה, יש בו זיכרונות ילדות, ויש בקשה צנועה שכל אחד ייתמקד במה שהוא טוב בו ויודע אותו, ואז…הכל ייראה עוד יותר טוב.

לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

בימים אלו, שכבודה של הכנסת ומעמדה קצת פחת, בחרתי לכתוב משהו על הכנסת הראשונה, כדי לנסות ולהעלות במעט את קרנו של זה המוסד . האמת