השנה "יום האשה", שלמדנו להכיר אותו כאן בארץ, מהנשים שעלו מ"ברית המועצות לשעבר", הוא יום עצוב ,בגלל מה שעובר עליהן שם ב"מולדת הרחוקה". אני הרחקתי עוד יותר, לאותה מולדת, ולשתי הסבתות שלי שבאו ממנה לפני קרוב למאה שנה, ומספרת סיפור עצוב על אחת מהן, שעברה מה שחלמנו בתמימות שההיסטוריה לא תביא לנו יותר, נדודים, תלישות ופליטות.

כיצד שימשתי במהלך שירותי הצבאי כקצינה מלווה לראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ז"ל בהלווייתו של יגאל אלון ז"ל בקיבוץ גינוסר. וזאת בהומור מנקודת מבטה של "היד שמחזיקה את המטריה". קצינה צעירה שרוצה לא רק לחזור הביתה בשלום, אלא גם תמונה ב"מבט" מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה

גם אם שם הפוסט נראה לכם כמו מתכון מיוחד ולא שיגרתי לבישול עוף. אין בו מתכון, או ליתר דיוק יש בו מתכון, אבל לא לאוכל, אלא לאיך מתנהגים, בדגש על שירות צבאי, בנות, דרגות ומדים לפני כארבעה עשורים. הסתקרנתם? מוזמנים

השבוע, הלך לעולמו במפתיע גבי גלבר ז"ל, חבר איתו חלקתי את קורס קציני הקשר, אותו סיימנו בדיוק לפני 42 שנה. מותו הכה גם אותנו ,חבריו בתדהמה, ובכל זאת, בחרתי לספר לזכרו סיפור מחויך מאותה תקופה, הקשור בדמותה של מלכת היופי, אילנה שושן. יהי זכרו של גבי ברוך!

יש מבין קוראיי כאלו שיקראו את הכותרת, ויגידו לעצמם: "מה, מירב הולכת לדבר על ההדר וז'בוטינסקי?" ומיד אגיד להם שמדובר על מקום שנמצא בין הרחובות "הפועל" וציפורה זייד". אחרים אולי יגידו, "היי, זה נשמע כמו שם של בריכת שחיה", ואחדים מבין קוראיי, לא רק יגידו כך, אלא אף יוסיפו: " זה שמה של בריכת השחייה שבהדר בחיפה, הנקראת גם 'בריכת הפועל' ". ואולי אי אלו  אחרים ישאלו את עצמם בשקט : "היא בסדר?" מה היא מספרת לנו על בריכת שחיה, באמצע החורף?" ואולי עוד  יוסיפו בשקט:" אכן היתה בריכה כזאת לפני שנים רבות בעיר הכרמל, אבל אנחנו בדיוק מתאוששים מהסופה "כרמל", אז מה הסיפור".