סיפור קצר על הורים שמעט (או הרבה) התבלבלו, על ילדה קטנה עם תושייה גדולה, ועל אליהו הנביא בדמותה של אשה, רחל נחמקין ז"ל, והכל במושב נהלל של שנות השישים

מספר מילות זיכרון ספונטניות שכתבתי ב"פייסבוק" ביום פטירתו של עפר אבירן, בן וחבר נהלל, שהדריך שימר והנחיל לרבים את יפיה ייחודה ומורשתה .

דברי הספד ספונטניים שיצאו מתוך הלב לזכרו של אריק נחמקין, שהיה לא רק שר החקלאות, חבר כנסת ומזכ"ל תנועת המושבים, אלא השכן מעבר לכביש בנהלל, והטרמפ של לתל-אביב בתקופת הצבא. הדברים נכתבו ביום פטירתו ה 24.11.21, ומשולבים בהם תצלומיה המופלאים של מרינה פורמן לוי-צלמת חקלאות

סיפור על פגישה מאוחרת של חיילת עם המח"ט שלה, שעוררה את זיכרון הפגישה הקודמת שלהם שהתרחשה לפני יותר מארבעים שנה. סיפור ששופך אור מחויך על שירות הבנות בצה"ל, כמו על דמותם של חלק מהמפקדים בו.

לא מזמן, פנתה אלי ענת, בתה של דאונה אייל ז"ל, שהיתה המחנכת שלי בכיתה ו' בנהלל, וביקשה סיפור וזיכרון על אמה, לרגל האזכרה שתערך השבוע במלאות שלושים שנה לפטירתה. אז כתבתי….מוזמנים לחזור איתי לסיום כיתה ו' בנהלל

אומרים שכשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת. בהמשך, אספר לכם איזו דלת נסגרה, אבל אני פותחת לכם דלת רחבה לחוויות ממרתף בית העם בנהלל, אגב שיפוץ המבנה לכבוד חגיגות המאה לייסוד הכפר