יש מורות לימימה, מורות לחשיבה הכרתית, מורות ברוח ימימה, מורות על פי שיטת ימימה מורות שנעזרות בחומרים של ימימה או מסתמכות עליהן, ועוד הגדרות כאלו ואחרות. אני מספרת לכם כאן איך הפכתי למורה מורשה לתורת ימימה, בהסכמת ישי אביטל בנה של ימימה זצ"ל, ומשלמת לו תמלוגים כחוק, ומזמינה את מי שמתעניינת לפנות אליי(נשים בלבד) 052-3490952

השבוע, ישבנו עם הילדים שלנו, שבינתיים התיישבו בנהלל, ועלו הרהורים, אולי לסבלט את דירתם בכפר בחופשת הקיץ הקרבה, עד מהרה עלה זיכרון הסיבלוט האחרון, בדירה בתל-אביב

סיפור על טבעות נישואין, שלו, ושלה. או בעצם, שלי ושלו. סיפור עם חיוך, בתוך מציאות עצובה. נישואין ופציעה במהלך מלחמת לבנון הראשונה וטבעת נישואין שהתגלגלה

..בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים…" הפעם סיפור על יציאת מצרים. לא יציאה אחת, אלא יציאות רבות, גם המצרים משתנות, אבל רוח האדם היא אחת, וכשהכל מומתק לו בקצת טעם של שוקולד, יוצא סיפור מיוחד. מוזמנים לדלג איתי בין התקופות והגלויות בסיפור מתוך הלב לקראת הפסח המתקרב.

הפעם, אין ממש קשר בין הפוסט לתמונה למעט העובדה שבן-גוריון גורב גרביים, חלק מהסיפור מתרחש בדרום, ונחמד ברוח הימים האחרונים לעשות מקום גם לאיש ומורשתו, וגם לשדה -בוקר. אבל באמת, אני מספרת על גרביים, או קווים אישיים שלי (ומחויכים) לביטוי שהיה שגור בהיותי חיילת "תשמרי על הגרביים" הלכה למעשה, לא רק לגביי, אלא גם לגבי ילדיי

לפי שם והכותרת שנושא הפוסט , יש מי שעשוי לחשוב שאני הולכת להתייחס לאחד משיריה של קרול קינג המופלאה. או אולי בכלל לשירו של ניל