לעתים, לצד זיכרון האירועים הגדולים, מה שנשאר, זה להעלות חיוך ולצחוק לזכר הרגעים הקטנים, בעיקר למי שהיתה ילדה בת שמונה במלחמת ששת הימים, כשהכל עוד היה טוב, לפני שנפלו על המשפחה הימים הקשים.

הפעם, אל תנסו אפילו למצוא קשר בין שם הפוסט לנושא עליו הוא מספר. יש בו אקטואליה, יש בו בריכת שחייה, יש בו מורה, יש בו זיכרונות ילדות, ויש בקשה צנועה שכל אחד ייתמקד במה שהוא טוב בו ויודע אותו, ואז…הכל ייראה עוד יותר טוב.

לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

בימים אלו, שכבודה של הכנסת ומעמדה קצת פחת, בחרתי לכתוב משהו על הכנסת הראשונה, כדי לנסות ולהעלות במעט את קרנו של זה המוסד . האמת

סיפור גבורתו של חלל צה"ל ראובן בביוף ז"ל שנפל במהלך תקופת מלחמת ההתשה, בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. הגבורה עליה אני מספרת כאן, היא גבורת הרצון, וכוח הרצון שהתגלמו באישיותו של ראובן, בן העדה הבוכרית ויתום מהוריו בנופלו. היה אחיה הצעיר
של אמי מלכה ז"ל

כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.

השואה היא הסיפור של כולנו. היא מרכיב מכונן בסיפור הישראלי. סיפורי הפעם מתאר איך הבנתי עד כמה השואה היא הסיפור שלי, וזאת ממרחק הדורות. ומאפשר את הבנת סיפור הציונות כולה, דרך הסיפור המשפחתי שלי , משפחת וולף מטרנוב שבגליציה.

הפעם הסחת דעת מהמצב הכללי עם סיפור על מאכל עדתי, כמו שהוא גם סיפור על פנטסיה שהתגשמה, עם הרבה בצק, דלעת, תבלינים, געגוע לטעם ולפעם ויכולת לספר סיפורים.

משהו על הוראה בימי קורונה. או איך הפכה המחלבה שבמרכז הכפר לבית ספר לכל דבר, או לפחות לדבר הכי בית-ספרי שיכול להיות בתקופה מורכבת ומבולבלת שכזו. וכמו תמיד בהוראה-איך הנערים עשו לי בית ספר, ועוד יעשו לכולנו

לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים

למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.

הפעם, ראיון לא פוליטי, עם אדם שהוא גם פוליטיקאי, אבל בעיקר אדם. בהזדמנות חגיגית בה אני לומדת איך לערוך סרט על ראיון, מצאנו את הזדמנות ליישר את כל הפינות מאז גן הילדים של רותי אותו חלקנו, ולדברים על סוסים, פחדים, ערכים, ואפילו נמלים וחגבים. מוזמנים