השילוב של מערכת בחירות שמתנהלת לפתחנו, ומשטחי הכותנה הנמצאים בכל אחד מהמשקים בעמק ולאורך כבישיו, לקחו אותי לשנים אחרות, בהן משטחים אלו היו פניה של מערכת הבחירות, לפחות בצד אחד של המפה. יצאתי לראות מה חושבות העגלות בלילות, וגם בימים.

פיפי מהמקפצה זה לא משהו שעושים, זה נכון, אבל יש כמה מקרים יוצאי דופן. מקרה אחד התרחש במציאות, על ידי גיבור מיתי. אם תקראו עד הסוף, תוכלו לגלות מתי יכול להתרחש המקרה השני, ועל ידי מי.

יש מבנים שנושאים זיכרונות, כל עוד שהמבנה עומד שם, הזיכרון קיים. התחושה שהנה הולכים להשתנות סדרי עולם, והמבנה שהיה שם מאז ומעולם, הולך לקבל חזית חדשה, עורר בכותבת הבלוג זיכרונות ישנים על חינוך, על חיסכון ועל גישה. מוזמנים בבקשה.

בתקופה האחרונה, תקופת הסגר, מצאנו את עצמנו מבצעים את הפעילות הספורטיבית המותרת, וצועדים לא פעם בטבעת הנוספת והחדשה של עיגול נהלל, הנקראת בפי המקומיים "הרדיאלי" ועל ידי אחרים ה"הרחבה".

השנה בחרתי לכתוב ליום הזיכרון לא על הנופלים, אלא על הנושאים במלאכת התמיכה במשפחות ונשיאת הזכר והזיכרון, דרך דמותה המיוחדת של "הפקידה של הסיירת" שאותה זכיתי להכיר בערבות נפילתו של דודי ראובן בביוף, אחיה הצעיר של אמי שהיה לוחם בסיירת גולני.