סיפור קליל על כורסא סולידית מבית טוב שהוצאה לרחוב, בילתה בו במשך הלילה, והפכה לגיבורת היום

הפעם, סיפור שצריך לקחת אותו בקצב איטי ונינוח, ולזרום אתו ממש כמו עם חתונה בטוסקנה, בטח ובטח כשמסופר בו על חתונה שנערכה לפני ארבעים שנה, שהיא חתונתה של המספרת. אז מזגו כוס שמפניה וכנסו בנחת לקצב ולזרימה של הסיפור.

כולנו מפזמים בכל יום הולדת "אין, אין חגיגה בלי עוגה", אז יש חגיגה! ויש גם עוגה! ויש כמה סיפורי יום הולדת שמשתלבים זה בזה. והיות שהעוגה שבסיפור ובתמונה היא "עוקץ הדבורה", יש לנו כאן גם דבש, וגם עוקץ. כרגיל מוזמנים באהבה ובברכת מזל טוב!

יש מורות לימימה, מורות לחשיבה הכרתית, מורות ברוח ימימה, מורות על פי שיטת ימימה מורות שנעזרות בחומרים של ימימה או מסתמכות עליהן, ועוד הגדרות כאלו ואחרות. אני מספרת לכם כאן איך הפכתי למורה מורשה לתורת ימימה, בהסכמת ישי אביטל בנה של ימימה זצ"ל, ומשלמת לו תמלוגים כחוק, ומזמינה את מי שמתעניינת לפנות אליי(נשים בלבד) 052-3490952

סיפור על טבעות נישואין, שלו, ושלה. או בעצם, שלי ושלו. סיפור עם חיוך, בתוך מציאות עצובה. נישואין ופציעה במהלך מלחמת לבנון הראשונה וטבעת נישואין שהתגלגלה

לפי שם והכותרת שנושא הפוסט , יש מי שעשוי לחשוב שאני הולכת להתייחס לאחד משיריה של קרול קינג המופלאה. או אולי בכלל לשירו של ניל

העולם רועש ורוגש, מה שלא פיללנו, מתרחש לנגד עינינו ואני באלגנטיות מנותקת כביכול, מספרת לכם סיפורי מעשיות  על קרמבו ועל פלסטר. אבל אתם יודעים, אני הרי מכינה את הפוסט מבעוד מועד, ולך תדע מה יתרחש בעולם המציאות עד שהוא יופץ. אז בחרתי משהו שמצד אחד יגרום לכם לחיוך קל , מצד שני, יזכיר את סבתי, דובה ז"ל , שכל החיים חשבתי שהיא עלתה לפני כמעט שני יובלות מרוסיה, ורק בימים האחרונים אני מבינה עד כמה היא היתה אוקראינית בכלל. ובעיקר משום שכאשר אני צופה במסך הטלוויזיה, ורואה את הילדים הרכים והמנומנמים הללו עם פונפון וורוד מתוק על כובע צמר ותיק גב קטן, בו נמצאים כל ה"אוצרות". הופכים בלי להבין בכלל למה ומדוע באחת לפליטים. אין מה לעשות, אני כבר סבתא וגם חושבת כמו סבתא וליבי נכמר. אז משהו לכבוד כל הסבתות בעולם.

התאריך המיוחד של היום 22.2.22, שחל אחת למאה שנה, הביא איתו לא רק מעט זיכרונות מחויכים על תאריכים מיוחדים, תכנונים מיוחדים ואפילו על הריונות ולידת ילדים, אלא פוסט מותאם שלא מפספס את גודל הרגע

סיפור (מעט ארוך הפעם-אבל שווה) על סבתא, נסיכות, מתנות, נכדה, קורונה, דרום-אפריקה, קניות, "אשה יפה", הרבה אהבה ובידוד מרצון. בהחלט מתאים וגם משקף את רוח התקופה

סיפור על נערה צעירה, שיום אחד הונח על שולחנה דואר רשמי, ומעט מפתיע. מסתבר שהמשרד לשוויון חברתי, הוא ולא אחר, החליט להעניק לה בטובו את זאת התעודה. אתם הרי מכירים אותי, יש לי מילה או שתיים להגיד, חוץ מ"תודה"

בימים מורכבים אלו, השמירה על ה"דו-קיום" בין תושבי מדינת ישראל היהודים והערבים, הוא לא רק צו השעה ,אלא חובה מוסרית שעל כל אחד מאיתנו לנסות ולקיים למרות כל הקשיים. רק בו טמון המשך קיומנו בארץ הזו. אני מדגימה את דבריי בסיפור קצר, שהיה באמת.

סיפור לטו בשבט, שיש בו הרבה בוץ של העמק, חיבור עמוק לאדמה, איסוף של אגוזי פקאן ומלכה אמיתית או אימתנית ששולטת בגן, וכל זה בנהלל כמובן בתקופת בין הסגרים.