גם אם שם הפוסט נראה לכם כמו מתכון מיוחד ולא שיגרתי לבישול עוף. אין בו מתכון, או ליתר דיוק יש בו מתכון, אבל לא לאוכל, אלא לאיך מתנהגים, בדגש על שירות צבאי, בנות, דרגות ומדים לפני כארבעה עשורים. הסתקרנתם? מוזמנים

דברי הספד ספונטניים שיצאו מתוך הלב לזכרו של אריק נחמקין, שהיה לא רק שר החקלאות, חבר כנסת ומזכ"ל תנועת המושבים, אלא השכן מעבר לכביש בנהלל, והטרמפ של לתל-אביב בתקופת הצבא. הדברים נכתבו ביום פטירתו ה 24.11.21, ומשולבים בהם תצלומיה המופלאים של מרינה פורמן לוי-צלמת חקלאות

סיפור על פגישה מאוחרת של חיילת עם המח"ט שלה, שעוררה את זיכרון הפגישה הקודמת שלהם שהתרחשה לפני יותר מארבעים שנה. סיפור ששופך אור מחויך על שירות הבנות בצה"ל, כמו על דמותם של חלק מהמפקדים בו.

לכבוד "יום ירושלים" בחרתי להביא הפעם את סיפורה של אמי, מלכה וולף ז"ל, לבית בביוף על ילדותה בשכונת הבוכרים , כפי שסיפרה באחת השנים בערב שנערך במועדון בנהלל, ונרשם על ידה לפרסום בעלון הכפר

בוודאי תשאלו את עצמכם למקרא הכותרת:" מה הקשר בין סיפור על רות לל"ג בעומר? " אם תנקטו בלשון קצת פחות עדינה, תוסיפו: "מה המושבניקית החילונית הזו בכלל מבינה". אבל אם תעקבו אחר הסיפור, תראו עד כמה הכל קשור.

בימים אלו, שכבודה של הכנסת ומעמדה קצת פחת, בחרתי לכתוב משהו על הכנסת הראשונה, כדי לנסות ולהעלות במעט את קרנו של זה המוסד . האמת

סיפור גבורתו של חלל צה"ל ראובן בביוף ז"ל שנפל במהלך תקופת מלחמת ההתשה, בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. הגבורה עליה אני מספרת כאן, היא גבורת הרצון, וכוח הרצון שהתגלמו באישיותו של ראובן, בן העדה הבוכרית ויתום מהוריו בנופלו. היה אחיה הצעיר
של אמי מלכה ז"ל

כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.

הפעם הסחת דעת מהמצב הכללי עם סיפור על מאכל עדתי, כמו שהוא גם סיפור על פנטסיה שהתגשמה, עם הרבה בצק, דלעת, תבלינים, געגוע לטעם ולפעם ויכולת לספר סיפורים.

משהו על הוראה בימי קורונה. או איך הפכה המחלבה שבמרכז הכפר לבית ספר לכל דבר, או לפחות לדבר הכי בית-ספרי שיכול להיות בתקופה מורכבת ומבולבלת שכזו. וכמו תמיד בהוראה-איך הנערים עשו לי בית ספר, ועוד יעשו לכולנו

לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים

למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.

הפעם, ראיון לא פוליטי, עם אדם שהוא גם פוליטיקאי, אבל בעיקר אדם. בהזדמנות חגיגית בה אני לומדת איך לערוך סרט על ראיון, מצאנו את הזדמנות ליישר את כל הפינות מאז גן הילדים של רותי אותו חלקנו, ולדברים על סוסים, פחדים, ערכים, ואפילו נמלים וחגבים. מוזמנים

הפעם, סיפור על דברים שפג תוקפם, והדרך בה אני מתמודדת איתם. לעיתים מועד התפוגה מהיר ממה שחשבתי, ואז משהו מתפוגג…לא הבנתם? כנסו ותקראו