לעתים, לצד זיכרון האירועים הגדולים, מה שנשאר, זה להעלות חיוך ולצחוק לזכר הרגעים הקטנים, בעיקר למי שהיתה ילדה בת שמונה במלחמת ששת הימים, כשהכל עוד היה טוב, לפני שנפלו על המשפחה הימים הקשים.

הפעם, אל תנסו אפילו למצוא קשר בין שם הפוסט לנושא עליו הוא מספר. יש בו אקטואליה, יש בו בריכת שחייה, יש בו מורה, יש בו זיכרונות ילדות, ויש בקשה צנועה שכל אחד ייתמקד במה שהוא טוב בו ויודע אותו, ואז…הכל ייראה עוד יותר טוב.

לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים

למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.

הפעם, סיפור על דברים שפג תוקפם, והדרך בה אני מתמודדת איתם. לעיתים מועד התפוגה מהיר ממה שחשבתי, ואז משהו מתפוגג…לא הבנתם? כנסו ותקראו

בימים אלו של סגר שלישי, ואולי האחרון, בטח לשנה הזו. אני פותחת שער צר לנושא רב חשיבות והוא -השיער בסגר. אכתוב כאן על כל השערות, ובעטיין על כל הסערות, כשהכל תלוי על חוט השערה

השילוב של מערכת בחירות שמתנהלת לפתחנו, ומשטחי הכותנה הנמצאים בכל אחד מהמשקים בעמק ולאורך כבישיו, לקחו אותי לשנים אחרות, בהן משטחים אלו היו פניה של מערכת הבחירות, לפחות בצד אחד של המפה. יצאתי לראות מה חושבות העגלות בלילות, וגם בימים.

פיפי מהמקפצה זה לא משהו שעושים, זה נכון, אבל יש כמה מקרים יוצאי דופן. מקרה אחד התרחש במציאות, על ידי גיבור מיתי. אם תקראו עד הסוף, תוכלו לגלות מתי יכול להתרחש המקרה השני, ועל ידי מי.

יש מבנים שנושאים זיכרונות, כל עוד שהמבנה עומד שם, הזיכרון קיים. התחושה שהנה הולכים להשתנות סדרי עולם, והמבנה שהיה שם מאז ומעולם, הולך לקבל חזית חדשה, עורר בכותבת הבלוג זיכרונות ישנים על חינוך, על חיסכון ועל גישה. מוזמנים בבקשה.

בתקופה האחרונה, תקופת הסגר, מצאנו את עצמנו מבצעים את הפעילות הספורטיבית המותרת, וצועדים לא פעם בטבעת הנוספת והחדשה של עיגול נהלל, הנקראת בפי המקומיים "הרדיאלי" ועל ידי אחרים ה"הרחבה".