השבוע, ישבנו עם הילדים שלנו, שבינתיים התיישבו בנהלל, ועלו הרהורים, אולי לסבלט את דירתם בכפר בחופשת הקיץ הקרבה, עד מהרה עלה זיכרון הסיבלוט האחרון, בדירה בתל-אביב

סיפור על טבעות נישואין, שלו, ושלה. או בעצם, שלי ושלו. סיפור עם חיוך, בתוך מציאות עצובה. נישואין ופציעה במהלך מלחמת לבנון הראשונה וטבעת נישואין שהתגלגלה

הפעם, אין ממש קשר בין הפוסט לתמונה למעט העובדה שבן-גוריון גורב גרביים, חלק מהסיפור מתרחש בדרום, ונחמד ברוח הימים האחרונים לעשות מקום גם לאיש ומורשתו, וגם לשדה -בוקר. אבל באמת, אני מספרת על גרביים, או קווים אישיים שלי (ומחויכים) לביטוי שהיה שגור בהיותי חיילת "תשמרי על הגרביים" הלכה למעשה, לא רק לגביי, אלא גם לגבי ילדיי

לפי שם והכותרת שנושא הפוסט , יש מי שעשוי לחשוב שאני הולכת להתייחס לאחד משיריה של קרול קינג המופלאה. או אולי בכלל לשירו של ניל

העולם רועש ורוגש, מה שלא פיללנו, מתרחש לנגד עינינו ואני באלגנטיות מנותקת כביכול, מספרת לכם סיפורי מעשיות  על קרמבו ועל פלסטר. אבל אתם יודעים, אני הרי מכינה את הפוסט מבעוד מועד, ולך תדע מה יתרחש בעולם המציאות עד שהוא יופץ. אז בחרתי משהו שמצד אחד יגרום לכם לחיוך קל , מצד שני, יזכיר את סבתי, דובה ז"ל , שכל החיים חשבתי שהיא עלתה לפני כמעט שני יובלות מרוסיה, ורק בימים האחרונים אני מבינה עד כמה היא היתה אוקראינית בכלל. ובעיקר משום שכאשר אני צופה במסך הטלוויזיה, ורואה את הילדים הרכים והמנומנמים הללו עם פונפון וורוד מתוק על כובע צמר ותיק גב קטן, בו נמצאים כל ה"אוצרות". הופכים בלי להבין בכלל למה ומדוע באחת לפליטים. אין מה לעשות, אני כבר סבתא וגם חושבת כמו סבתא וליבי נכמר. אז משהו לכבוד כל הסבתות בעולם.

התאריך המיוחד של היום 22.2.22, שחל אחת למאה שנה, הביא איתו לא רק מעט זיכרונות מחויכים על תאריכים מיוחדים, תכנונים מיוחדים ואפילו על הריונות ולידת ילדים, אלא פוסט מותאם שלא מפספס את גודל הרגע

סיפור שיש בו שני שוטרים, שטרם החלטתי מי מהם הטוב ומיהו הרע. אפילו יש בסיפור גם נערה (אחת לפחות). יש וירוס אלים ומגפה נוראה, יש זיכרונות מבית- ספר תיכון ערכי ונחשב בעמק, יש נזיד עדשים מהביל וזר פרחים מהגינה, ויש בקשה ,דרישה או תחינה לחופש וזכות בחירה. ואיך הכל מתיישב לו יחד? כמו תמיד בפוסטים שלי, צריך לצלול פנימה לקרוא בסבלנות ולראות איך בסוף הכל מסתדר.

סיפור (מעט ארוך הפעם-אבל שווה) על סבתא, נסיכות, מתנות, נכדה, קורונה, דרום-אפריקה, קניות, "אשה יפה", הרבה אהבה ובידוד מרצון. בהחלט מתאים וגם משקף את רוח התקופה

מה בין מחזק מדומה, ספריי שעושה פלאים, משענת קנה רצוץ, אלכוג'ל, לימודי ימימה, מלחמת המפרץ, התחזקות נבובה, ניר טואלט ועוד אי אלו דברים משונים, ובין מעט חשש מהלא נודע ,חרדה ורצון בסיסי להיות מוגנים. הסתקרנתם? כנסו ותקראו

זה סיפור שמתאים מאוד לרגע אחרי חנוכה, כי יש בו חנוכה, של בית, ושמן מעץ של זית, אבל גם אדריכלית וקבלן, והוקרה ותודה כמובן.

תמיד ידענו, עוד מהתקופה שהיינו בגן הילדים,  שבחג החנוכה מציינים את הנס הגדול שחוללו המכבים מול היוונים. ואגב- כך גם מפליגים ומדברים על ניסים ומייחלים להם. אז גם לי התרחש נס חנוכה קטן, שהגיע ממש בזמן. מה שמאפיין ניסים, זה כשאתה מרגיש שעשית את כל מה שניתן לעשות  לנוכח סיטואציה נתונה, מתרחש משהו שלא האמנת שיתרחש, והופך את התמונה

יש קרבות גדולים שנרשמים בהיסטוריה של האנושות, לעומתם יש מאבקים קטנים שנרשמים בפתנאון המשפחתי, השכונתי, או היישובי, זה הסיפור שמובא כאן היום.

סיפור על נערה צעירה, שיום אחד הונח על שולחנה דואר רשמי, ומעט מפתיע. מסתבר שהמשרד לשוויון חברתי, הוא ולא אחר, החליט להעניק לה בטובו את זאת התעודה. אתם הרי מכירים אותי, יש לי מילה או שתיים להגיד, חוץ מ"תודה"