סיפור גבורתו של חלל צה"ל ראובן בביוף ז"ל שנפל במהלך תקופת מלחמת ההתשה, בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. הגבורה עליה אני מספרת כאן, היא גבורת הרצון, וכוח הרצון שהתגלמו באישיותו של ראובן, בן העדה הבוכרית ויתום מהוריו בנופלו. היה אחיה הצעיר
של אמי מלכה ז"ל
כמו שיש במסורת היהודית את "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ליום כיפור, כך יש במסורת הישראלית את "עשרת ימי ישראליות" או "עשרת ימי תודה" או "עשרת ימי גאווה" בין מוצאי פסח למוצאי יום העצמאות. עליהם אני כותבת מעט כאן, מנקודת המבט שהיא כולה שלי.
השואה היא הסיפור של כולנו. היא מרכיב מכונן בסיפור הישראלי. סיפורי הפעם מתאר איך הבנתי עד כמה השואה היא הסיפור שלי, וזאת ממרחק הדורות. ומאפשר את הבנת סיפור הציונות כולה, דרך הסיפור המשפחתי שלי , משפחת וולף מטרנוב שבגליציה.
בוודאי תחשבו על- פי הכותרת שמתנוססת לה כאן למעלה, שבכוונתי לספר לכם סיפור הנגזר מהביטוי הנודע: "למה אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים?" למרות הכותרת המושכת הזו, הנה, עובדה, אתם כאן. לא בזה מדובר, למרות שיש לי כמה דוגמאות די מצחיקות מהחיים כדי להמחישו, אבל לא הפעם.
קראתי לפוסט אי שם בבקעה, כמו שיכולתי לקורא לו אלף זמר ועוד זמר, אבל באמת הפוסט מספר על מסע בבקעה כמו על מסע בזמן דרך מחקר אקדמי, שירים לריקודי עם, יישובים בשטח, וזיכרונות מנסיעות עם אבא.
בימים אלו, כשהכל בהם קצת מבולבל, בחרתי לספר סיפור חיובי ועצוב, על צמיחה ולבלוב. בחרתי לספר סיפור על יציבות, שורשיות, וערכים פשוטים כמו חברות וערבות הדדית, דרך הנצחה מחודשת לבן כיתתנו, אריה יעקובוביץ ז"ל
שנפל במלחמת שלום הגליל
הפעם הסחת דעת מהמצב הכללי עם סיפור על מאכל עדתי, כמו שהוא גם סיפור על פנטסיה שהתגשמה, עם הרבה בצק, דלעת, תבלינים, געגוע לטעם ולפעם ויכולת לספר סיפורים.
משהו על הוראה בימי קורונה. או איך הפכה המחלבה שבמרכז הכפר לבית ספר לכל דבר, או לפחות לדבר הכי בית-ספרי שיכול להיות בתקופה מורכבת ומבולבלת שכזו. וכמו תמיד בהוראה-איך הנערים עשו לי בית ספר, ועוד יעשו לכולנו
לימדו אותנו לא להתבונן על הכל בשחור לבן, אלא לראות גם את גווני הביניים, סיפור לפורים שיש בו פלסטיק שחור, טייפ סלילים, 'סלאו'
מתקתק ,זיכרונות נעורים ועוד כמה דברים
למרות שהפוסט הפעם עוסק בגיבורים, אלו לא הגיבורים שאתם חושבים, אלא דווקא הגיבורים שבדרך כלל עליהם לא מדברים, ואין כוונתי לאנשי הצללים. הסתקרנתם? כנסו וקראו.
הפעם, ראיון לא פוליטי, עם אדם שהוא גם פוליטיקאי, אבל בעיקר אדם. בהזדמנות חגיגית בה אני לומדת איך לערוך סרט על ראיון, מצאנו את הזדמנות ליישר את כל הפינות מאז גן הילדים של רותי אותו חלקנו, ולדברים על סוסים, פחדים, ערכים, ואפילו נמלים וחגבים. מוזמנים
הפעם, סיפור על דברים שפג תוקפם, והדרך בה אני מתמודדת איתם. לעיתים מועד התפוגה מהיר ממה שחשבתי, ואז משהו מתפוגג…לא הבנתם? כנסו ותקראו
סיפור לטו בשבט, שיש בו הרבה בוץ של העמק, חיבור עמוק לאדמה, איסוף של אגוזי פקאן ומלכה אמיתית או אימתנית ששולטת בגן, וכל זה בנהלל כמובן בתקופת בין הסגרים.
ימי הקורונה והסגרים הוציאו מכולנו הרבה יצירתיות. על פרויקט יצירתי שנערך במושב נהלל, שיחגוג השנה את יום הולדתו המאה ,שתחילתו בחלום, בסגר האחרון, ידברו התמונות
הפוסט הזה התלבט בין כמה שמות, ממדים ללימודים, המתנדבים בעם או בע'מ, ותומכת לחימה. על מה כל המהומה? תצעקו -כמה עוד?-וכנסו למצוא את התשובה בין השורות
סיפור על אהבה ששופך אור. חיבור בין ספרות להיסטוריה, חיבור בין פרטי לכללי, ביני לבין עברי. דברים שנכתבו בעקבות פטירתו של הסופר עמוס עוז, והשורה הקטנה בדפי ההיסטוריה והספרות לה זכה סבי, שלא זכיתי להכירו.
בימים אלו של סגר שלישי, ואולי האחרון, בטח לשנה הזו. אני פותחת שער צר לנושא רב חשיבות והוא -השיער בסגר. אכתוב כאן על כל השערות, ובעטיין על כל הסערות, כשהכל תלוי על חוט השערה
התלבטתי רבות איך לקרוא לפוסט: "איש העכברים" או: "איש התדרים", או שפשוט: "הכל שיווק"
השנה, הכל אחר, בעיצומם של ימי החנוכה, אני מדברת על חיסונים, וגם על שכנים, ועל שאלת השאלות-מי צריך להקדים ולומר שלום? איך הכל מסתדר? כנסו ותקראו. כמו תמיד, בסוף, הכל יסתדר
איך כל המושגים החדשים הללו: "מלכת הגמביט", "זרה", "שעת נעילה", וגם "נטפליקס" ו "ערוץ" ממלכתי מצטרפים להם למושגים כמו: "כור היתוך", "מיזוג גלויות", "רב תרבותיות" אהבתי להיסטוריה, ל"לחם ושעשועים" וימי הקורנה
