מה בין מחזק מדומה, ספריי שעושה פלאים, משענת קנה רצוץ, אלכוג'ל, לימודי ימימה, מלחמת המפרץ, התחזקות נבובה, ניר טואלט ועוד אי אלו דברים משונים, ובין מעט חשש מהלא נודע ,חרדה ורצון בסיסי להיות מוגנים. הסתקרנתם? כנסו ותקראו

זה סיפור שמתאים מאוד לרגע אחרי חנוכה, כי יש בו חנוכה, של בית, ושמן מעץ של זית, אבל גם אדריכלית וקבלן, והוקרה ותודה כמובן.

תמיד ידענו, עוד מהתקופה שהיינו בגן הילדים,  שבחג החנוכה מציינים את הנס הגדול שחוללו המכבים מול היוונים. ואגב- כך גם מפליגים ומדברים על ניסים ומייחלים להם. אז גם לי התרחש נס חנוכה קטן, שהגיע ממש בזמן. מה שמאפיין ניסים, זה כשאתה מרגיש שעשית את כל מה שניתן לעשות  לנוכח סיטואציה נתונה, מתרחש משהו שלא האמנת שיתרחש, והופך את התמונה

יש קרבות גדולים שנרשמים בהיסטוריה של האנושות, לעומתם יש מאבקים קטנים שנרשמים בפתנאון המשפחתי, השכונתי, או היישובי, זה הסיפור שמובא כאן היום.

סיפור על נערה צעירה, שיום אחד הונח על שולחנה דואר רשמי, ומעט מפתיע. מסתבר שהמשרד לשוויון חברתי, הוא ולא אחר, החליט להעניק לה בטובו את זאת התעודה. אתם הרי מכירים אותי, יש לי מילה או שתיים להגיד, חוץ מ"תודה"

סיפור בעל ריחות וניחוחות יוקרתיים שמותאם בדיוק , אבל בדיוק לימים החמים של יולי אוגוסט, שבהם גם התרחש. אם אתם רוצים רוצים הרפתקה דומה, פשוט תעצרו להתרענן בכביש שש.

גם אם הפתיח הזה נשמע לכם כמו התחלה של בדיחה, הוא לא. אם כי הסיפור שיבוא בעקבותיו די משעשע. בעיקר כשאני מצליחה להתרחק מעט מההתרחשות

גם אם שם הפוסט כפי שהוא מופיע בכותרת, נשמע לכם כמו התחלה של בדיחה, דעו לכם שזהו פוסט רציני מאוד, אבל מאוד מבודח בו זמנית,

מסתבר שגם בין מגדלים, יש כאלו שזוכים ליחסי ציבור ארוכי שנים, יש כאלו שזוכים לרגעי תהילה ספורים, ויש כאלו שנחבאים אל הכלים, בינות לעצים. מסתבר שגם מגדל צריך טיפה מזל בעיקר, אם הוא לא נולד בנהלל.
אני מביאה לכם כאן את סיפור מגדל הגמל בגניגר

בימים מורכבים אלו, השמירה על ה"דו-קיום" בין תושבי מדינת ישראל היהודים והערבים, הוא לא רק צו השעה ,אלא חובה מוסרית שעל כל אחד מאיתנו לנסות ולקיים למרות כל הקשיים. רק בו טמון המשך קיומנו בארץ הזו. אני מדגימה את דבריי בסיפור קצר, שהיה באמת.

בימים האחרונים "נקראתי לדגל" תלמידת עבר שלי ביקשה שאעזור לה ללמוד את החומר לקראת מבחני הכניסה לבה"ד 1. עם צאת יום העצמאות השנה, נשארו לי עוד כמה מילים (לא קלות) בנושא הדגל והסמל, אגב תפילה לשלומו של איציק סעידיאן

בוודאי תחשבו על- פי הכותרת שמתנוססת לה כאן למעלה, שבכוונתי לספר לכם סיפור הנגזר מהביטוי הנודע: "למה אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים?" למרות הכותרת המושכת הזו, הנה, עובדה, אתם כאן. לא בזה מדובר, למרות שיש לי כמה דוגמאות די מצחיקות מהחיים כדי להמחישו, אבל לא הפעם.

קראתי לפוסט אי שם בבקעה, כמו שיכולתי לקורא לו אלף זמר ועוד זמר, אבל באמת הפוסט מספר על מסע בבקעה כמו על מסע בזמן דרך מחקר אקדמי, שירים לריקודי עם, יישובים בשטח, וזיכרונות מנסיעות עם אבא.

סיפור לטו בשבט, שיש בו הרבה בוץ של העמק, חיבור עמוק לאדמה, איסוף של אגוזי פקאן ומלכה אמיתית או אימתנית ששולטת בגן, וכל זה בנהלל כמובן בתקופת בין הסגרים.

התלבטתי רבות איך לקרוא לפוסט: "איש העכברים" או: "איש התדרים", או שפשוט: "הכל שיווק"

השנה, הכל אחר, בעיצומם של ימי החנוכה, אני מדברת על חיסונים, וגם על שכנים, ועל שאלת השאלות-מי צריך להקדים ולומר שלום? איך הכל מסתדר? כנסו ותקראו. כמו תמיד, בסוף, הכל יסתדר

לכבוד אירוע רציני, נדרש מאכל חגיגי. "אצלנו" ,הבוכרים אין כמו "אושפלוב" לציון יום חג קטן או גדול, אני חונכת את אתר הבלוג שלי ומגישה לכם מנה גדושה ומשובחת של סיפור על המאכל, ובכלל